ח. - שניים מקרא ואחד תרגום

  • הרב אביעד ברטוב והרב נעם מלכי

שנים מקרא ואחד תרגום / אביעד ברטוב ונעם מלכי


הגמרא בברכות בסוף דף ח ע"א מביאה:

"אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו."

בשיעור זה נעסוק בדין קריאת שנים מקרא ואחד תרגום. ננסה להבין את מהות הדין דרך עיסוק בשאלה מתי חל חיוב שנים מקרא ואחד תרגום.

מתי חל החיוב

נחלקו הראשונים בהגדרת זמן החיוב:

א. הרמב"ם בהלכות תפילה פרק יג' הלכה כה, פסק:

"אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת, שנים מקרא ואחד תרגום."

הגדרת זמן החיוב די עמומה אצל הרמב"ם, אך מכל מקום עולה שבכל שבוע צריך לקרוא את הפרשה הנקראת באותה שבת.

התוספות בדף ח ע"ב ד"ה ישלים, מעלה הבנה דומה:

"נראה דבכל השבוע מכיון דמתחילין לקרות הפרשה, דהיינו ממנחת השבת ואילך עד השבת הבאה, נקראת עם הציבור... צוה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר, שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה, משמע דקודם אכילה צריך להשלימה..."

מתוספות עולה הגדרה מדויקת יותר - חיוב הקריאה מתחיל ממנחה של שבת א', (שבה קוראים את הפרשה של השבת הבאה), ולכתחילה יש לסיים את הקריאה לפני סעודת שבת בבוקר שבת ב'.

ב. במחזור ויטרי סימן קיז[1] מובא:

"ובשחרית של שבת מסדרין הציבור הפרשה מעניינו של יום שנים מקרא ואחד תרגום."

כלומר, המנהג המובא הוא שכל הציבור היה קורא יחד, שנים מקרא ואחד תרגום, קודם קריאת התורה בשבת. הגדרת זמן החיוב לפי מנהג זה, הוא קודם הקריה בתורה בציבור.

בחידושי הריטב"א על הגמרא עולה הבנה דומה:

"כלומר קודם שיקראו הציבור הפרשה בבית הכנסת, יקרא הוא הפרשה בביתו בין בשבת עצמו בבוקר בין בכל אותו שבוע."

הריטב"א מרחיב את זמן החיוב גם למשך השבוע שלפני אותה שבת, אך גם אצל הריטב"א מועד הסיום הוא קודם קריאת התורה בציבור.

ג. הראב"ן הבין בגמרא הבנה שונה ומחודשת, ונביא מדבריו המובאים בהגהות מיימוניות בהלכות תפילה סעיף ש'[2]:

"נראה לומר דביחיד הדר בכרך שאין לו י' לקרות בתורה איירי, דצריך לכוין השעה שהציבור קורין בבית הכנסת, ויקרא גם הוא ביחיד, ב' מקרא - כנגד ב' שקוראים בבית הכנסת, ואחד תרגום - כנגד המתרגם."

כלומר הראב"ן מבין שאין על כל יהודי חיוב לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום, אלא הגמרא פסקה שיהודי שאין מניין בעירו, ולכן אין הוא יכול לקרוא בתורה בציבור, צריך לקרוא בעצמו שנים מקרא ואחד תרגום, כדרך שקוראים בציבור, וכן צריך לכוון את זמן הקריאה הפרטית שלו, לזמן שנוהגים לקרוא בציבור בשאר מקומות.

לסיכום השיטות ניתן להסביר שבעצם נחלקו הראשונים בהבנת הדרישה של הגמרא, "ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור":

א. רמב"ם - סדר קריאת שנים מקרא ואחד תרגום הוא לפי סדר הפרשות השבועי, כפי שקוראים הציבור באותו מקום.

ב. רש"י - יש לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום עם הציבור בבית הכנסת, קודם הקריאה בתורה.

ג. ראב"ן - כשאין ציבור בעיר, צריך לקרוא בעצמו באופן שקורא הציבור (שנים מקרא ואחד תרגום), ובמקביל לזמן קריאת התורה הציבורית שבבית הכנסת.

שיטת ריא"ז ורבנו שמחה

ראינו לעיל שלפי הרמב"ם יש לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום לפי סדר הפרשות השבועי, ולפי התוס' יש להשלים את הקריאה קודם סעודת השבת.

בפסקי הריא"ז, הלכות ברכות פרק א' הלכה יט הביא ששניתן להשלים את הקריאה אף בתוך ימי השבוע שלאחר השבת, הוא לומד זאת מהגמרא בפסחים דף קו ע"א שפוסקת שמי שלא הבדיל במוצאי שבת, יכול להבדיל עד רביעי בשבת - מכאן, שהימים ראשון עד רביעי נחשבים קשורים לשבת שלפניהם.

על בסיס המשך דברי הגמרא בברכות דף ח ע"ב:

"רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכיפורי."[3]

לומד רבינו שמחה[4], שמי צריך להשלים את חובות השנים מקרא שלו, יכול להשלים עד שמיני עצרת שבו גומרים הציבור את סדר הפרשיות.

הבנת השיטות

נחזור להבנת המחלוקת. ניתן להסביר את מחלוקת הראשונים בהגדרת זמן החיוב, כמחלוקת בהבנת דין קריאת שנים מקרא ואחד תרגום.

א. הריטב"א ומחזור ויטרי, שלשיטתם קיימת דרישה לסיים שנים מקרא ואחד תרגום קודם הקריאה בתורה, כנראה סברו שתכלית התקנה היא שהיהודי יכין עצמו לקראת הקריאה בתורה, כך שיוכל להבין היטב את קריאת התורה. הבנה מעין זו מעלה גם תרומת הדשן (סימן כג): "שיהא רגיל במה שהציבור קורין".

ב. הראב"ן הבין הבנה אחרת לגמרי בדין הגמרא, לשיטתו אין חיוב עצמאי ללימוד שנים מקרא ואחד תרגום, אלא הגמרא העלתה תחליף למי שלא יכול לקרוא בתורה בציבור - שיקרא בעצמו כדרך שקוראים בציבור. מדברי הראב"ן עולה שנהגו לקרוא בציבור שנים מקרא ואחד תרגום. (כדרך שנוהגים התימנים כיום לקרוא - אחד מקרא ואחד תרגום.)

ג. בניגוד לשתי השיטות הקודמות, שהמשותף ביניהן שהן קושרות בין חיוב 'שנים מקרא' לקריאת התורה הציבורית, מלשון הרמב"ם משמע שדין קריאת שנים מקרא ואחד תרגום, הוא דין עצמאי שלא קשור לקריאת התורה בציבור: "אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בציבור, חייב לקרות לעצמו..."

מצווה בפני עצמה

יש להבין בשיטת הרמב"ם, מהו החיוב העצמאי של קריאת שנים מקרא ואחד תרגום[5].

החינוך בהקדמתו לספר כתב:

"ועוד חייבונו חכמינו זכרונם לברכה לקרותו כל אחד ואחד מישראל בביתו בכל שבוע ושבוע כמו שקורין אותו במקום הקיבוץ... כדי שישכיל בדברים יותר בקרותו אותו בביתו[6]."

כלומר, לפי החינוך חז"ל היו מודעים לכך שקשה להתרכז ולהבין את דברי התורה במסגרת קריאת התורה הציבורית, ולכן תיקנו בנוסף לקריאה הציבורית גם קריאה פרטית, שבה האדם ילמד וישכיל את דברי התורה. לפי הסבר זה, ניתן לומר שהתקנת שנים מקרא ואחד תרגום היא הרחבה של חכמים לתקנת משה ועזרא.

בספר מטה משה[7] (סימן תסד) מסביר שהחובה להשלים את הפרשיות שנים מקרא ואחד תרגום היא כנגד נתינת התורה שלוש פעמים:

"פעם ראשונה בהר סיני, פעם שנית באהל מועד, ופעם שלישית באר היטב".

נראה שהמטה משה סומך את דבריו על הגמרא בסוטה דף לז ע"ב:

"רבי ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד, ר' עקיבא אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב."

גישה שלישית היא של ערוך השולחן בסימן רפה סעיף ב':

"ובודאי בשעה שתיקן משה רבינו לקרות בתורה[8], תיקן גם כן תקנה זו, שכל אחד יקרא שנים מקרא ואחד תרגום."

ערוך השולחן מבסס את דבריו על פי הגמרא במגילה ג ע"א, ונדרים לז ע"ב:

"'ויקראו בספר תורת האלוהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא[9]', בספר תורת האלוהים - זה מקרא, מפורש - זה תרגום..."

ומסביר ערוך השולחן:

"ומפורש - זה תרגום וניתן מסיני כמבואר, אלא ששכחום וחזר אונקלס ויסדו."

כלומר לפי ערוך השולחן דין קריאת שנים מקרא ואחד תרגום יסודו ממשה, והוא עיקר דין קריאה התורה[10].

אחד תרגום

בשבוע שעבר שאלנו האם ניתן לצאת ידי חובת תרגום בלימוד שיעוריו של הרב סמט המתפרסמים ב V.B.M.

נחלקו הראשונים האם קריאת פירוש יכולה לשמש תחליף לקריאת התרגום:

הרא"ש בברכות פרק א' סעיף ח, דוחה את השיטה הסוברת שניתן לקרוא תרגום לכל שפה אחרת ולאו דוקא לארמית, ומסביר הרא"ש, שתרגום אונקלוס מפרש גם דברים שלא ניתן להבין מקריאת המקרא בלבד. משיטת הרא"ש עולה שהצורך בתרגום הוא לא רק להבנת פשט הדברים, אלא גם להבנת דברים שלא ניתן להבינם סתם כך המתוך המקרא עצמו.

בהמשך דבריו מביא הרא"ש:

"ונראה שהקורא בפירוש התורה, יוצא בו ידי תרגום, כיוון שמפורש בו כל מילה ומילה."

המרדכי בברכות בסימן יט, מביא בשם הסמ"ג:

"דנתי לפני רבותי שהפירוש מועיל יותר מן התרגום, וכן הורו רבותי."

משמע מפסיקת המרדכי שלא רק שניתן לקרוא בפירוש, אלא עדיף לקרוא פירוש, מאשר לקרוא את תרגום אונקלוס!

לעומתם הביא בהגהות מיימוניות, בשם רב נטורנאי גאון שיש לקרוא דווקא את התרגום שהרי הוא ניתן בסיני[11].

השו"ע בסימן רפה הלכה ב' פסק:

"אם למד הפרשה בפרוש רש"י, חשוב כמו תרגום. וירא שמיים יקרא תרגום, וגם פרוש רש"י."

הבאור הלכה בד"ה תרגום, פורש את השיטות השונות בעניין קריאת פירוש במקום תרגום, ומסכם את הדיון בכך שאין פוסק שסובר שהתרגום עדיף על פירוש רש"י! מכל מקום לדינא פוסק בה"ל לנהוג כשו"ע, משום שאומנם רש"י מפרש את הפסוקים יותר מהתרגום, אך מכל מקום אין רש"י מפרש כל תיבה ותיבה, ולכן יש לקרוא גם את התרגום שמפרש כל פסוק וכל תיבה.

היוצא מדיון קצר זה, שלכאורה ניתן לקרוא 'אחד תרגום' גם בפירוש אחר[12], בשני תנאים:

א. שהפירוש שיטתי ומסביר את כל הפסוקים (ולפחות באותה רמת יסודיות של פירוש רש"י על התורה).

ב. וכן שהפירוש הנלמד יהיה יותר מתרגום מילולי מצומצם, אלא גם יפרש את מה שלא ניתן להבין מתוך המקרא עצמו.

על פי מסקנות אלו עולה שלא ניתן צאת ידי חובת 'אחד תרגום' בקריאת שיעורי פרשת השבוע של הרב סמט (ואחרים) המתפרסמים ב V.B.M[13].

צימוק לסיום

האדמו"ר מסטמאר היה נוהג להסביר את מימרת חז"ל "הכל צריכין מזל אפילו ספר תורה שבהיכל", שספר התורה שבהיכל אומר לזה שבארון הספרים: 'זכית! בך לא נוהגים מנהג ביזיון, ואילו בי כן!'

דברי האדמו"ר שופכים אור על גמרא בסוטה לט ע"א שפסקה: "כיוון שנפתח ספר תורה אסור לספר, אפילו בדבר הלכה."[14]




[1] נכתב על ידי רבינו שמחה ב"ר שמואל, אחד מגדולי תלמידיו של רש"י. בספר זה נכללו הרבה פסקים ומנהגים של רש"י וגדולי דור אחרים שהיו לפניו.

[2] על פסק הרמב"ם שהובא לעיל.

[3] רב ביבי סבר להשלים את קריאת הפרשיות של כל השנה, בשנים מקרא ואחד תרגום, בערב יום הכיפורים.

[4] מובא בהגהות מיימוניות בהלכות תפילה סעיף ש'.

[5] וכן יש להבין בשיטת הראב"ן, מדוע נהגו לקרוא בציבור שנים מקרא ואחד תרגום.

[6] בערוה"ש סימן רפה סעיף ב', מביא בשם הלבוש השנה דומה, כדי שיהא בקי בתורה.

[7] לרבי משה מפרעמסלא, תלמיד המהרש"ל.

[8] כך עולה בגמרא בבא קמא דף פב ע"א, וכן הביא ברמב"ם הלכות תפילה פי"ב, ה"א.

[9] נחמיה, ח, ח.

[10] שני הטעמים האחרונים מסבירים יפה את שיטת הראב"ן, שיש לקרוא בתורה בציבור, שנים מקרא ואחד תרגום, כהקבלה למתן תורה, וכעיקר תקנת הקריאה.

[11] כשיטת ערוך השולחן שהובא לעיל. בלבוש בסימן קמה סעיף ג' הביא שכיום אנו לא נוהגים לתרגם בשעת הקריאה בציבור, שהרי אין לנו תועלת בקריאת התרגום לפי שאין אנו מבינים אותו, אך אין לומר שנפרש אנו לעם בלשון שיבינו, לפי ששונה התרגום שנתקן ברוח הקודש.

וכן עיין בדברי ערוך השולחן שהובאו לעיל.

[12] שהרי לא נאמר בפירוש ברא"ש ובמרדכי שיש לקרוא דווקא את פירוש רש"י, אלא יש לקרוא "בפירוש התורה".

[13] אין במסקנה זו משום ניסיון להדיח ח"ו את הציבור מללמוד את שיעורי פרשת השבוע המופיעים באתר.

[14] וכן נפסק בשו"ע או"ח, סימן קמו סעיף ב'.