טבול יום

  • הרב מתן גלידאי

טבול יום

על כמה מן הטמאים נאמר בתורה "וטבל במים וטמא עד הערב וטהר", כלומר שאין הטמא נטהר בטבילה לבדה, אלא עליו לחכות עד הערב, ורק אז יהיה טהור. בזמן שבין הטבילה לבין הערב מכונה אדם זה 'טבול יום'. לפי פשט הפסוק ניתן להבין שאין הטהרה מושגת אלא באמצעות טבילה והערב שמש, והטבילה לבדה אינה משנה את מעמדו של האדם הטמא כלל. ברם, להלכה אין הדבר נכון, ומעמדו של טבול יום קל יותר מזה של טמא גמור. לטבול יום אסור אמנם להיכנס למקדש או לאכול קדשים, אולם הוא אינו מטמא חפצי חולין שנוגעים בו, אלא תרומה וקדשים בלבד.

למעשה, מעמדו של טבול יום הוא מסובך קצת יותר. הכלל הרגיל הוא שאב הטומאה מטמא אדם וכלים, אוכלים ומשקים (והם הופכים להיות ראשון לטומאה), ראשון לטומאה מטמא אוכלים ומשקים בלבד (והם הופכים להיות שני לטומאה), שני לטומאה מטמא רק תרומה וקדשים (שהופכים להיות שלישי לטומאה), שלישי לטומאה אינו מטמא אלא קדשים בלבד (שהופכים להיות רביעי לטומאה), ורביעי לטומאה אינו מטמא כלל. מעמדו של טבול יום אינו דומה לאף אחת מן הקטגוריות הללו: מצד אחד הוא מטמא תרומה וקדשים ואוסר אותם באכילה, בדומה לשני לטומאה, ומצד שני התרומה והקדשים שנגעו בו אינם מטמאים את מה שנוגע בהם. לכאורה, אם טבול יום הוא שני לטומאה - קדשים שנגעו בו אמורים להיות שלישי לטומאה, ולהעביר טומאה לקדשים הנוגעים בהם!

מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין הסביר שמצב של טומאה כולל שני מרכיבים שונים: הגדרת האדם כטמא מבחינת מעמדו האישי, והטומאה שרובצת עליו בפועל. כך, למשל, איסור הכניסה של זב למקדש אינו נובע מחשש שהמקדש ייטמא ממנו, אלא מכך שאדם המוגדר 'טמא' אינו מתאים למקדש. לעומת זאת, מי שנוגע בזב נטמא משום שטומאת הזב עוברת אליו, ולא משום שנגע באדם המוגדר כטמא.

כאשר אדם טמא טובל - הטומאה הרובצת עליו סרה ממנו, אולם הגדרתו כ'טמא' נותרת בתוקפה עד סוף היום. טבול יום, אם כן, הוא אדם המוגדר 'טמא', למרות שטומאה אינה רובצת עליו. אדם כזה אסור בכניסה למקדש ובאכילת קדשים, שכן פעולות אלו אינן מותרות אלא לטהורים, אולם הוא אינו מעביר טומאה לנוגעים בו, שכן שום טומאה לא רובצת עליו.

מדוע, אם כן, תרומה וקדשים שנגעו בטבול יום אסורים באכילה? הרי שום טומאה לא עברה אליהם! הרב ליכטנשטיין הסביר בעקבות הגמרא בפסחים טז ע"א שהדבר נלמד מן הפסוק "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יֵאָכֵל". איסור זה נוגע לכל דבר קדוש שנגע בטומאה, בלא קשר לשאלה האם טומאה עברה אליו או לא. עצם המגע באדם שמוגדר כ'טמא' פוסל את התרומה והקדשים מאכילה, אע"פ שלא נטמאו בפועל. מובן, אם כן, מדוע קדשים שנגעו בטבול יום אינם מעבירים טומאה הלאה, שהרי הם עצמם כלל לא נטמאו.