שבת | דף נז | טבעת

המשנה בסוגייתנו עוסקת בסוגי התכשיטים שבהם מותר לאשה לצאת מרשות היחיד לרשות הרבים בשבת. בין התכשיטים מוזכרת 'טבעת שאין עליה חותם'. בשונה מטבעת שיש עליה חותם (להלן דף נט עמוד ב ודף סב עמוד א), שהיא כלי שנועד לשימוש מסויים והרי היא כמשא, טבעת שאין עליה חותם מיועדת לנוי והוצאתה אסורה מדרבנן.

המציאות היא שמותר לנשים לצאת עם טבעות נוי לרשות הרבים. בראשונים ובפוסקים הובאו מספר הסברים לכך. רבי משה איסרליש הביא את דברי בעלי התוספות וכתב (שולחן ערוך אורח חיים שג, יח):

"וי"א עוד טעם להתיר דעכשיו שכיחי תכשיטין ויוצאין בהם אף בחול וליכא למיחש דילמא שלפא ומחויא כמו בימיהם שלא היו רגילים לצאת בהן רק בשבת ולא הוי שכיחי".

רבי יחיאל מיכל עפשטיין הוסיף על דברים אלו וביאר (ערוך השולחן אורח חיים הלכות שבת סימן שג סעיף כב):

"דהנה ידוע דבימיהם היו הנשים יושבות בביתן ולא היו יוצאות תדיר לרחוב וכשיוצאות לפרקים היו יוצאות עטופות בסדיניהן וגם לא היה להם בתי כנסיות של נשים א"כ לא ראו זו את זו רק לפרקים ומעט שנכנסו אחת לבית חבירתה והיה דחשש גדול שבפגען זו את זו בשבת בהלוכן ברחוב שלפי ומחוי אבל עכשיו הנשים הולכות הרבה תדיר ברחובות ובשווקים ונכנסות זו לזו בבתיהן ורואות זו את זו בבית הכנסת של נשים א"כ ממילא שיכולה להראות לה תכשיטיה בבתיהן ובבתי כנסיות ובוודאי שאין מדרכן לפשוט ברחוב תכשיט ולהראות לחברותיהן והרי אנו רואין בחוש שגם בחול וביו"ט אין עושות כן ולמה נחוש בשבת וזהו היתר נכון וברור".

כלומר, בעבר נשים לא היו יוצאות מהבית לחוץ וממילא לא פגשו את חברותיהן תדיר. החשש היה שאם הן תפגשנה ברחוב הן עשויות להראות את התכשיטים שלהן. אולם בימנו שנשים יוצאות מהבתים ופוגשות בחברותיהן בתדירות גבוהה אין חשש זה קיים עוד.

באופן זה רבי אליעזר (להלן דף נט עמוד ב) מתיר לאשה חשובה לצאת בתכשיט, משום שהיא לא עשויה להורידו ולהאות לחברותיה. כך כתב גם רבי יום טוב בן אברהם אשבילי (חידושי ריטב"א מסכת שבת דף נט עמוד ב) שלנשים עשירות מותר לצאת בתכשיט 'סנבוטין' על הראש משום שאין הן מורידות אותו על מנת להראותו. יוצא שבמקרים בהם אין חשש שאשה תוריד את התכשיט, אין איסור לצאת אתו.

בניגוד למסקנה זו, רבי אשר בן יחיאל סובר שלא מחלקים בין אשה לאשה ולכן אף אשה חשובה לא תצא עם תכשיטים (רא"ש מסכת שבת ו, ד):

"אבל שאר תכשיטי נשים אפילו לאשה חשובה אסירי דלא פלוג רבנן".

ניתן לומר כי הפסק של הראש אמור רק בתכשיטים שנשים מסויימות עשויות להראות ונשים אחרות לא, אולם בתכשיטים שלגביהם אין חשש זה קיים, או במציאות של ימינו שבה נשים לא עשויות להוריד את התכשיט ולהראותו לחברותיהן, כל הנשים נחשבות כחשובות ומותרות לצאת עם תכשיטיהן. יחד עם זאת, רבי משה פינשטיין (שו"ת אגרות משה אורח חיים ה, יח) כותב שאין לסמוך על היתר זה וכל ההיתר בדבר הוא רק על מנת ליישב המנהג אבל לכתחילה יש להחמיר.