טומאת טבול יום

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

נידה דף עא – טומאת טבול יום

נאמר במשנה (עא עמוד ב):

"בראשונה היו אומרים: היושבת על דם טהור - היתה מערה מים לפסח.
חזרו לומר: הרי היא כמגע טמא מת לקדשים - כדברי ב"ה, ב"ש אומרים: אף כטמא מת".

השאלה שנידונה במשנה, על פי הסבר הגמרא, היא דין טומאת טבול יום בחולין שנעשו על טהרת הקדש. נבהיר את המושגים בקצרה: יולדת שטבלה מטומאתה (לאחר ז' או י"ד יום) ויושבת על דם טהור נחשבת כ"טבולת יום ארוך", היינו שלמרות שכבר טבלה לא נגמרה טהרתה עד מלאת ימי טהרה. הלכה פסוקה היא שטבול יום מטמא תרומה וקדשים ולא חולין (עי' יבמות עד). אמנם, מים שמשמשים לצורך קרבן הפסח אינם חולין רגילים אלא "חולין שנעשו על טהרת הקדש", ויש מקום לומר שדינם כקודש שנטמא במגע טבול יום.

המשנה מעידה על שני שלבים בפסיקת ההלכה בנידון דידן. "בראשונה" היו מתירים לטבולת יום ארוך דווקא לערות את המים בכלי ולא לנגוע ישירות במים. פסיקה זו התבססה על שתי הנחות:

א. טבול יום מטמא חולין שנעשו על טהרת הקדש (ולכן אסור לה לנגוע במים עצמם).

ב. דין טבול יום הוא כשני שאינו מטמא כלי (ולכן לדברי רש"י מותר לה לנגוע בכלי. אמנם יש להעיר על דבריו שגם ראשון אינו מטמא כלי).

בשלב השני, על פי הגמ', חזרה בה המשנה משתי ההנחות:

א. למסקנה טבול יום מטמא רק קדשים ולא חולין שנעשו על טהרת הקדש (ולכן מותר לה לנגוע במים).

ב. רמת הטומאה של טבול יום היא כראשון (לב"ה) או כאב (לב"ש), (ולכן אם חולין שנעשו על טהרת הקדש היו כקדש, היה אסור לה לגעת אפילו בכלי).

הנקודה שהופכת את פשט המשנה לקשה להבנה היא שמלשון המשנה משמע שקיים קשר בין שני הדיונים, וקשר זה אינו מובן שהרי דווקא העמדה שמקילה בחולין שנעשו על טהרת הקדש מחמירה ברמת הטומאה של טבול יום.

כדי להבין את הקשר האפשרי בין שני הדיונים יש להקדים ולהציע שתי הבנות אפשריות בטומאת טבול יום (עיין צפנת פענח מהדורה תניינא עמ' 146):

א. טומאת טבול יום היא אותה טומאה שהייתה בו קודם הטבילה, ברמה קלושה יותר.

ב. טומאת טבול יום היא דין חדש שנוצר באדם עם טבילתו.

כמו כן, נקדים ונאמר שהבנה קלאסית בדין חולין שנעשו על טהרת הקדש היא שהרגישות שלהם לטומאה גבוהה כמו קודש ואילו דיני פסולי קדשים הייחודיים לא נאמרו בהם.

לאור הנ"ל ניתן להבין שהמשנה נקטה תחילה כאפשרות הראשונה, היינו שבטבול יום יש רמת טומאה קלושה. משום כך סברה שחולין שנעשו על טהרת הקודש רגישים גם לרמה כזו של טומאה (בדומה לקודש), וכן שיש להשוות רמת טומאה כזו לדין "שני" שפוסל תרומה וקדשים ולא חולין.

אמנם מסקנת המשנה היא שטומאת טבול יום היא פסול חדש שנוצר ביחס לקדשים ותרומה, וממילא אין הוא שייך כלל בחולין (ואפילו נעשו על טהרת הקדש), ומאידך דין זה לא הוקלש על ידי הטבילה ולכן הטובל נחשב כראשון ואולי אף כאב טומאה.

לסיום יש להעיר שכל הדיון הנ"ל התבסס על הנחה שיש להשוות בין דיני טבולת יום ארוך לדיני טבול יום, הנחה שמקבלת חיזוק מדברי הגמרא בסוגייתנו שהזכירה את דברי אבא שאול. אמנם הרמב"ם (משכב ומושב ה, ד) רוח אחרת הייתה עמו, ואין כאן מקום להאריך בזה.

הרב אברהם סתיו