דילוג לתוכן העיקרי
דף יומי סוכה -
שיעור 23

סוכה | דף כה | טירדא דמצווה

הגמרא שבסוגייתנו עוסקת באלו הפטורים ממצוות הסוכה; הפטור נלמד מחתן אשר מחשבת ביאת המצווה פוטרת אותו ממצות קריאת שמע:

הכא טריד טירדא דמצוה

שאלה שעולה היא האם אדם שפטור ממצווה נחשב כמי שלא יכול לקיים אותה – לדוגמה: חתן שפטור ממצוות ספירת העומר, משום שטרוד במצווה, אף אם יברך על ספירת העומר לא יוכל להמשיך לספור בברכה משום שעצם היותו פטור מחשיב אותו כמי שלא ספר, או שאין זה מונע ממנו להמשיך בספירה.

באופן עקרוני, ייתכן שהדבר תלוי במחלוקת בנוגע לברכה על מצוות שהאדם אינו מצווה ועושה אותם. אם כנים דברינו, על פי רבנו תם, אשר באופן עקרוני סובר כי גם מי שאינו מצווה יכול לברך – כדוגמת אישה שמברכת על מצוות עשה שהזמן גרמן, חתן יוכל לספור ולברך, אלא שיש לבחון האם יש הקבלה בין אדם שאינו מצווה ועושה לאדם שמקיים מצווה אחת ועושה במקביל אליה מצווה אחרת. הטור (אורח חיים הלכות תפילין, סימן לח) כותב:

וכתב רב שמואל בר חפני ליתא להך ברייתא דהא רבנן קשישי דתורתן אומנתן מניחין תפילין ומברכין עליהן ואי לאו דחובה הוא לא הוו מברכין עליהן

בפשטות נראה שעל פי האמור בטור לא ניתן להשוות בין המצבים, אולם יתכן לומר ששיטתו של רב שמואל בר חופני חולקת על שיטתו של רבנו תם מעיקרא, ולדעתו מי שאינו מצווה לא יכול לברך.

מסברא נראה לומר כי הטרוד במחשבת מצווה, אינו כמי שעוסק במצווה ממש; גורם הפטור שלו, הטרדה פוטרו רק ממצוות המצריכות כוונה וריכוז, ואם כן, הוא יהיה חייב במצוות ספירת העומר כשם שחייב בברכה על האוכל*. ראיה לכך ניתן להציע מהאמור בפוסקים לגבי חתן בימנו – שהחתן חייב בקריאת שמע משום שאין אנו מכוונים; ואם היה מדובר בכך שעוסק במצווה לגמרי לא היה שייך טיעון זה משום שעוסק במצווה פטור מהמצווה.

דברים אלו, מוקשים מעט נוכח דברי הרמב"ם (הלכות קריאת שמע, פרק ד הלכה א) שכתב שחתן שנשא בתולה פטור מקריאת שמע עד שיבוא עליה לפי שאין דעתו פנויה:

נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע, ומלמדין את הקטנים לקרותה בעונתה ומברכין לפניה ולאחריה כדי לחנכן במצות, מי שהיה לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה פטור מכל המצות ומקריאת שמע, לפיכך חתן שנשא בתולה פטור מקריאת שמע עד שיבא עליה, לפי שאין דעתו פנויה שמא לא ימצא לה בתולים, ואם שהה עד מוצאי שבת ולא בעל חייב לקרות ממוצאי שבת ואילך שהרי נתקררה דעתו ולבו גס בה אף על פי שלא בעל

יחד עם זאת, יתכן לומר כי כוונת הרמב"ם בתחילת הדברים 'ומכל המצוות', לא אמורים על חתן אלא רק כשהטרדה שלו מפריעה לקיום המצוות, אבל אם יכול לקיים את המצוות הוא צריך לעשותן.

________

* זאת בשונה מאונן שפטור מכל המצוות – שיוכל אותו אדם להתפנות לחלוטין לצרכי המת.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)