טלטול מקרפף לכרמלית

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

עירובין דף סז – טלטול מקרפף לכרמלית

קרפף שהוא גדול יותר מבית סאתים, ולא הוקף לדירה, אסור לטלטל בו יותר מארבע אמות, כמו בכרמלית. סוגייתנו דנה בדיניו של קרפף כזה לעניין הטלטול בינו לבין רשויות אחרות. הגמרא פותחת בדברי עולא על טלטול בין קרפף לרשות הרבים:

"אמר עולא אמר רבי יוחנן: קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ואפילו כור ואפילו כוריים - הזורק לתוכו חייב. מאי טעמא? מחיצה היא, אלא שמחוסרת דיורין".

דברי עולא פשוטים מסברה: דינו של הקרפף הוא כרשות היחיד, שהרי הוא מוקף מחיצות, וממילא הזורק מרשות הרבים לתוכו חייב. הגמרא ממשיכה ומקשה על דברי עולא מברייתא שבה נאמר ביחס לסלע שבים שהוא גבוה עשרה, שאם הוא רחב יותר מבית סאתיים מותר לטלטל ממנו אל הים. משמעותה הפשוטה של הברייתא היא שקרפף הוא ככרמלית, ולכן מותר לטלטל ממנו לים שגם הוא כרמלית, ולא רשות היחיד!

בכדי ליישב קושי זה מביאה הגמרא את דברי רב אשי:

"הן אמרו והן אמרו. הן אמרו: קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, והן אמרו: אין מטלטלין מרשות היחיד לכרמלית... יתר מבית סאתים דאסור לטלטולי בכוליה - שרו רבנן לטלטולי מתוכו לים ומן הים לתוכו. מאי טעמא - דלמא אמרי רשות היחיד גמורה היא, ואתי לטלטולי בכוליה. ומאי שנא? תוכו - שכיח, מתוכו לים ומן הים לתוכו - לא שכיח".

כלומר, מדאורייתא מוגדר הקרפף כרשות היחיד, אך מכיוון שהאיסור לטלטל מכרמלית לרשות היחיד הוא מדרבנן, יכולים רבנן להפקיע אותו ביחס לקרפף. המוטיבציה של חכמים להתיר את הטלטול בנידון דידן היא משום שאם נאסור את הטלטול יחשבו אנשים שהקרפף הוא רשות היחיד גמורה ויבואו לטלטל בתוכו יותר מארבע אמות.

הראשונים נחלקו באשר להיקף ההיתר לטלטל בין קרפף לכרמלית. דעת התוספות (ד"ה ומאי) היא שמדובר בהיתר גורף:

"מכאן התיר ר"ת בגינה אחת יתירה מבית סאתים שלא הוקפה לדירה לטלטל מתוכה לחוץ, הואיל ולא היתה רה"ר גמורה כגון סרטיא ופלטיא עוברת לפניה. והתיר להטמין המפתח בתוך הגינה אף על פי שעומד בחוץ ונותן בתוך הגינה או ליטול מתוכה לחוץ".

כלומר, ניתן תמיד לטלטל בין קרפף לכרמלית, ולמעשה לכל רשות הרבים שאינה "רשות הרבים גמורה" כלשון התוספות. מאידך, בדברי הרמב"ם (שבת טז, ב) נראה שמדובר בהיתר מיוחד בסלע שצמוד לים, וכן הביא הרשב"א כאן בשמו ובשם הראב"ד:

"אבל הראב"ד והרמב"ם ז"ל נראה שפירשוה דוקא בסמוך לים דהא היא מלתא דלא שכיחא, ופי' הראב"ד ז"ל משום דתשמישתיה לא שכיח דבעיתא תשמישתיה".

היוצא מכל הנ"ל שנחלקו הראשונים בדין טלטול בין קרפף לכרמלית: לדעת רבנו תם יש היתר גורף לטלטול כזה, ואילו לדעת הרמב"ם טלטול זה אסור באופן עקרוני מלבד במקרה חריג של סלע הסמוך לים. ייתכן שמחלוקת זו מבטאת מחלוקת מהותית באשר ליחס בין קרפף לכרמלית: לדעת רבנו תם הקרפף מהווה מקרה פרטי של כרמלית, וממילא מותר לטלטל ביניהם כפי שמותר לטלטל בין כרמלית לכרמלית. הרמב"ם לעומתו סבור שאלו שתי רשויות נפרדות: הכרמלית היא רשות ביניים בין רשות הרבים לרשות היחיד, ואילו הקרפף הוא רשות היחיד שגזרו עליו מחומרות רשות הרבים, וממילא אין היתר גורף לטלטל ביניהם. (ייתכן שמחלוקת זו עצמה תלויה בהבנת מהותה של ה'כרמלית', ראה בדף היומיומי על שבת ז')

הרב אברהם סתיו