יבמות דף מד - יסוד דין ממזרות

  • הרב אביהוד שורץ

יבמות דף מד' - יסוד דין ממזרות

שתי המשניות האחרונות בפרק החולץ עוסקות בדיני ממזרות. מחלוקת התנאים היסודית נמצאת במשנה בדף מט', אך כבר בדף מד' מצטטת הגמרא ברייתא ובה המפתח היסודי בהגדרת ממזרות:

"ועוד תניא: המחזיר גרושתו... ר"ע אומר: אין לו בה קידושין, ואינה צריכה הימנו גט, והיא פסולה, וולדה פסול, וכופין אותו להוציא. וחכמים אומרים: יש לו בה קדושין, וצריכה הימנו גט, והיא כשרה, וולדה כשר".

מדברי הברייתא עולה, ששאלת ממזרות תלויה בתפיסת קידושין: היות שלדעת ר' עקיבא קידושין אינם תופסים בחייבי לאוין, הולד ממזר; ואילו לדעת חכמים קידושין תופסים בחייבי לאוין, והולד אינו ממזר.

אמנם, לאור דברי ר' יהושע, הסבור שממזרות היא אך ורק בחייבי מיתות בית דין (ולא בחייבי לאוין או חייבי כריתות) מגיעים התוספות בסוגייתנו למסקנה שהכלל הנ"ל איננו מוסכם לכולי עלמא:

משמע דלר' יהושע אין קדושין תופסין בחייבי כריתות ... והא דמשמע בסמוך דממזרות תלוי בתפיסת קדושין - ... היינו לשמעון התימני ולר' עקיבא ... אית לן למימר דהא בהא תליא. אבל לר' יהושע אף על גב דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות לא הוי ממזר".

מדברי התוספות עולה, שלפנינו מחלוקת יסודית בהגדרת ממזרות: ר' עקיבא ושמעון התימני קושרים את הממזרות לאי-תפיסת קידושין, בעוד שר' יהושע מפצל בין השאלות.

ייתכן, שמחלוקת זו משקפת חקירת יסוד בדין ממזרות.

בביאור עניינה של הממזרות ניתן להציע שתי גישות:

גישה א' - ממזר הוא תוצאה של בעילה אסורה וחמורה במיוחד, מעין קנס על איסור כה חמור.

גישה ב' - ממזר הוא גוף בלא נשמה, פרי בטן של חיבור בלתי אפשרי. אדמו"ר הזקן מחב"ד (תניא, פרק ז') מבאר, שהממזר מוריד לעולם נשמה שיסודותיה אינן בקדושה, שכן החיבור שיצר אותו מלכתחילה היה חיבור בלתי אפשרי.

הרמב"ן בפירושו לתורה משלב בין שתי הגישות:

"ממזר - שם לאיש מוזר מאחיו ויודעיו שלא יודע מאין בא ... והנה הנולד לאיש מאשת אביו הוא ירחיק אותו ולא יודה בו, לבשתו ולכלמתו מן המעשה הרע שעשה, וגם אמו תשליכנו בלילה כענין האסופי הנזכר בתלמוד (קידושין סט ע"א), והנה הוא ממזר בעיר מולדתו. וכן כל העריות, כדברי רבותינו בקדושין ירושלמי (פ"ג הי"ד) אמר ר' אבהו מהו ממזר, מום זר".

מחד גיסא, מבהיר הרמב"ן שהממזרות היא מום זר, דהיינו תוצאה הדבקה בממזר בשל המעשה החמור שהוביל ללידתו. מאידך גיסא, עולה מדברי הרמב"ן שישנו מום פנימי יותר בממזר, מום המוביל לכך שלמעשה הוא מנותק מן ההורים הביולוגיים שהביאו אותו לעולם. החיבור ביניהם מלכתחילה לא היה שלם, ועל כן הם מתנתקים מן הולד. בפירוש הרקנאטי שם פיתח יותר את הגישה השנייה, והסביר:

"מוסף על זה יש לדעת כי כשהזרע נמשך בטומאה אין נפש אמונים באה שם".

כאמור, חקירה זו עשויה להיות קשורה למחלוקת התנאים שעליה הצביעו בעלי התוספות. לדעת ר' יהושע, ממזרות היא תוצאה של מעשה חמור מאוד. ר' יהושע סבור, שדווקא ביאה באיסור שיש בו מיתת בית דין מוגדרת מעשה חמור, ועל כן רק היא מובילה לממזרות.

מאידך, ר' עקיבא תולה הכל בתפיסת קידושין. לדעתו, עצם העובדה שישנו חיבור שאינו בר-קיימא בין ההורים הוא המוביל לממזרות.

חקירה זו מתקשרת לנקודות נוספות בסוגיות שבהן אנו עוסקים, ומומלץ לתת עליה את הדעת במהלך לימודן.

 

 

הרב אביהוד שורץ