יבמות דף מה – גוי ועבד שבא על בת ישראל

  • הרב אברהם סתיו

בגמרא (מד ע"ב - מה ע"ב) יש דיון ארוך במיוחד בעניין מעמדו של ילד שנולד מגוי או עבד שבאו על בת ישראל. יש מן האמוראים שסברו שהוולד ממזר, על פי הכלל שתולה את דין ממזרות באי-תפיסת-קידושין, שהרי קידושי גוי בבת ישראל אינם תופסים. אמנם להלכה התקבלה הגישה שמתירה לוולד להינשא. אחת השאלות שנשארו פתוחות בסוגיה היא שאלת ההיתר של וולד זה לכהונה. שאלה זו נפוצה מאד בימינו, ובכל שנה מגיעים להירשם לנישואין זוגות רבים של כהן ובת-נכרי שלומדים על סוגיה זו רק במשרדי הרבנות. מסיבה זו, ראוי להתבונן מעט בהשתלשלותה ההלכתית.

במהלך הסוגיה נאמר (מה ע"א):

דכולהו אמוראי דמכשרי, מודו שהולד פגום לכהונה; מק"ו מאלמנה: מה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל - בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל - אינו דין שבנה פגום.

מדברי הגמרא עולה באופן ברור שהוולד פסול לכהונה, אמנם במסקנת הסוגיה (מה ע"ב) פרט זה לא הוזכר:

והלכתא: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד כשר.

משום כך, ומשום שיש דרכים שונות לדחות את הקל-וחומר של הגמרא, התלבטו הראשונים האם הוולד כשר לכהונה. להלכה פסק השו"ע (אה"ע ד, ה) כשיטת הרא"ש:

הולד כשר לקהל אלא שפגום לכהונה.

אמנם הבית שמואל (ב) העיר שדין זה אינו מוסכם ולכן יש לסייג אותו:

ולפסק הלכה נראה לכאורה בדיעבד אין מוציאים אם נשאת לכהן דהא לרמב"ם כשר.

יש מן האחרונים שחלקו על הבית שמואל, אך למעשה הסכימו רוב הפוסקים שבדיעבד אין מוציאים כהן ובת נכרי שנישאו. אמנם, ישנן שתי דרכים לנמק פסיקה זו, ולכך יש השלכה מאד רחבה על פסיקת ההלכה למעשה בימינו.

המשנה למלך (איסורי ביאה יז, ז) הקשה מדוע אין להוציא בדיעבד, והרי מדובר בספק דאורייתא!

הפתחי תשובה (שם סק"ג) הביא בשם שער המלך שתירץ:

אין מוציאין אותה בע"כ כיון דאם הלכה כמאן דמיקל הוא ליה גט מעושה וזהו שדקדק הרב ז"ל אין מוציאין אותה מידו ולא כתב לא יוציא לאשמעינן דדוקא בעל כרחו הוא דאין מוציאין מידו.

כלומר, באופן עקרוני ראוי היה להחמיר ולהוציא מספק, אלא שאם נחמיר ונכפה את הבעל להוציא ניכנס לחשש של גט מעושה, ולכן בפועל אין לעשות זאת.

אמנם אפשר גם להבין את דברי הבית שמואל באופן אחר, ולומר שלדעת רוב הפוסקים אין כאן יותר מאיסור דרבנן, ומשום כך יש להקל בכך בדיעבד ובשעת הדחק.

ההשלכה העיקרית בין שתי ההנמקות היא מצב שבו בני הזוג טרם נישאו כדת משה וישראל, אך הם כבר "נתקשרו בעבותות אהבה" (כלשון הפוסקים) וכבר באו להירשם ברבנות. לפי הגישה הראשונה, אין כאן כלל חשש של גט מעושה וממילא יש לאסור עליהם להינשא. אך לפי הגישה השנייה יש מקום להחשיב גם מצב כזה כ"דיעבד" ולהתיר את הנישואין. כאפשרות השניה פסק הגר"ש משאש (שמש ומגן ג אה"ע עג ועוד), אך שאלה זו עדיין נמצאת במחלוקת תמידית בין פוסקי הדור ובין בתי הדין השונים בארץ.

 

 

הרב אברהם סתיו