יבמות | דף נד | נפל מן הגג ונתקע
הגמרא בסוגייתנו עוסקת במקרה ייחודי (שיש אומרים שאינו אלא בגדר "דרוש וקבל שכר") שבו אדם נפל מהגג ונתקע ביבמתו באופן שבו הוא בא עליה. אגב הקביעה שבמקרה זה היבם לא קנה את יבמתו משום שלא התכוון לביאה כלל מובאים דבריו של רבא, הקובע שאדם שנפל מהגג ונתקע כך באישה חייב על חבלתה:
"נפל מן הגג ונתקע – חייב בארבעה דברים".
החיובים הנזכרים כאן הם תשלומי נזק, צער, ריפוי ושבת. אולם במסכת בבא קמא למדנו שם שאדם החובל בחברו חייב בחמישה סעיפי תשלום – ארבעת הדברים הנזכרים ובנוסף להם גם תשלום 'בושת'. נראה מהאמור בסוגייתנו שבשונה מנזק, שאדם מתחייב בו אף אם היה אנוס, ובשונה מצער, ריפוי ושבת, שאדם מתחייב בהם אף אם היה שוגג ולא הייתה לו כוונה להזיק, בתשלום בושת אדם מתחייב רק אם התכוון להזיק.
נחדד את הדברים: בעוד ארבעת התשלומים האחרים יסודם במעשה הנובע מרשלנותו של הפוגע, לצורך תשלום בושת לא די ברשלנות ויש צורך במעשה מכוון: על אף שאדם עשוי להתבייש גם כתוצאה ממעשה בלתי מכוון, היסוד הנפשי של האדם המתחייב בבושת הוא שמטרתו הייתה להזיק.
בארבעת הדברים הראשונים אדם מתחייב משום שהיה עליו להיזהר ולדאוג לשמירה סבירה, וכשנפל ברוח מצויה הוא אשם ברשלנות, אך מתשלום בושת הוא פטור, משום שלא התכון להזיק.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)