יבמות דף נו – מן הנישואין פסולות

  • הרב ירון בן צבי

המשנה בסוגייתנו דנה בשאלה האם קידושין של אישה לאדם שאם תבעל לו יפסול אותה מלהינשא לכהן ולאכול תרומה לתמיד, יפסלו אותה אפילו קודם שנבעלה לאותו אדם. כלומר, הדיון הוא למעשה בשאלה האם מעצם הקידושין לאדם שיפסול אותה לכשתבעל לו, האישה פסולה כבר מרגע הנישואין.

במשנה נאמר שאם נתאלמנו או נתגרשו נשים אלה, אז אם נתגרשו מהנישואין הן פסולות ואם מהאירוסים אז הן כשרות; רש"י מסביר שסיבת החלוקה היא שנשים שנתגרשו מן הנישואין  נחשבות כחללות משום שנבעלו. באופן זה פירש גם, וכתב בפירושו על המשנה ביבמות (ו, ג):

מן הארוסין לא יאכלו בתרומה, מפני שהן משמרות לביאה פסולה ולפיכך לא יאכלו. ור' אלעזר ור' שמעון אומרים תאכל עד שתבעל ואז תפסל. ואם נתאלמנו או נתגרשו אלו הנשים הכהנות מן הנשואין פסולות מלאכל בתרומה מפני שנתחללו בבעילה שנבעלו, לפי הכלל שאצלנו אין חלל אלא מאסורי כהונה. מן הארוסין כשרות לאכל בתרומה שהרי לא נבעלו ולא נתחללו.

כלומר, ניתן היה להבין מהאמור במשנה שהסיבה שבגינה הנשים נאסרו היא משום שהן נשואות, אך כוונת הדברים היא שהן אסורות משום שהן נבעלו לאדם אשר פוסל אותן. במילים אחרות: אישה נעשית חללה על ידי ביאה ולא על ידי נישואין, כפי שאנו למדים להלן בדף נט ע"א.

להלכה פסק הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק יט הלכה ג) שאשה אשר נכנסה לחופה עם אדם הפסול לה מאיסורי כהונה, נעשתה חללה. הסיבה לכך היא "שכל נשואה בחזקת בעולה היא אף ע"פ שנמצאת בתולה".

על אף הדברים המפורשים ברמב"ם, נראה לומר שכוונתו היא רק כאשר בי"ד מתבסס על החזקה, אך אם קיימים עדים כי הזוג מעולם לא התייחד הרי שלמצער מהתורה אין לפסול אותה מדין חללה. דהיינו, רק בדיקה היא שלא מועילה לומר אם נבעלה או לא משום שיתכן ונבעלה בצורה שנשארה בתולה, אך אם יעידו עדים שבני הזוג לא התייחדו אין סיבה לפסול אותה. יחד עם זאת, יתכן לומר שמדרבנן היא נאסרת וזאת על מנת שלא יטעו ויבואו להתיר גם אשה שנבעלה.

הרב ירון בן צבי