יבמות דף נז - יסוד דין אכילת ארוסה בתרומה, ויישומו בסוגייתינו

  • הרב אביהוד שורץ

הסוגיה בדף נ"ז עוסקת במחלוקת התנאים בדבר כהן שקידש אישה הפסולה עליו, ובלשון הגמרא: "משתמרת לביאה פסולה". בראשונים כאן ישנה מחלוקת נרחבת בהסבר המקרה שבו עוסקת המשנה. לדעת התוספות ורוב הראשונים (וכך פירש רש"י בפירושו הראשון, אותו דחה לאחר מכן), נחלקו תנאים לגבי בת כהן שהתקדשה לפסול לה: ר' מאיר מפקיעה מתרומת בית אביה, ואילו ר' אלעזר ור' שמעון מתירים. על פי פירוש זה, ר' מאיר אוסר מכוח גזירה וסייג: אמנם הקידושין מצד עצמם לא אסרו את בת הכהן בתרומת בית אביה, אולם חוששים שמא תיבעל לפסול ותהפוך חללה, ובכך תיפסל מתרומת בית אביה.

לעומת רוב הראשונים, רש"י מצדד במסקנתו בפירוש שלפיו עוסקת המשנה בזכותה של פסולת חיתון לאכול תרומה מכוח קידושי הכהן. אמנם להלכה ארוסה אינה אוכלת בתרומה, אך משנתנו נשנתה על פי "משנה ראשונה", שלפיה ארוסה אוכלת בתרומה. בהקשר הזה מחדש ר' מאיר, שאם התקדשה לפסול לה - אינה אוכלת בתרומה. על פי דרכו של רש"י, ניתן לבאר כי חידוש זה הוא מדאורייתא, וכפי שיוסבר לקמן: לשיטת "משנה ראשונה", שלפיה ארוסה אוכלת בתרומה, מצאנו שני מקורות:

א. הגמרא (כתובות נ"ז, קידושין ה') מביאה את דרשתו של עולא הקובע שהארוסה היא "קנין כספו" של הבעל, ומתוך כך אוכלת בתרומה. לאמור - כדרך שעבדו ואמתו אוכלים בתרומה, כך אוכלת גם ארוסתו.

ב. בספרי לפרשת קרח מצאנו דרשה אחרת, ולפיה ארוסה היא בכלל "כל טהור בביתך יאכלנו"(במדבר יח, יג). כלומר, ארוסה היא בת בית, ומתוך כך אוכלת בתרומה.

המקור הראשון מניח שארוסה מוגדרת כקניין כסף של בעלה. מקובל לפרש שהגדרה זו תלויה במחלוקת בין הראשונים (ראה תוספות קידושין דף ב', לעומת רמב"ן גיטין דף ט', ואין כאן המקום להרחיב בכך). המקור השני מניח, שארוסה מוגדרת כבת בית בבית בעלה. אמנם, היא ובעלה טרם נישאו, אך עדיין מצאנו בהקשרים שייכות של הארוסה לבעלה. כך, למשל, בהלכות נדרים קבעה התורה שהארוס והאב מפרים נדרים בשותפות, דהיינו שלארוסה ישנם שני בתים: בית אביה ובית בעלה.

כאמור, בשונה מתוספות ורוב הראשונים, מדברי רש"י ניתן להבין שהפקעת ה'משתמרת לביאה פסולה' מן התרומה היא הפקעה עקרונית. אפשר, שפרשנות זו תלויה בשתי ההבנות ביחס לאכילת ארוסה בתרומה. אם נפרש שארוסה אוכלת מדין "קניין כספו", אין סיבה לחלק בין כשרה לפסולה - סוף סוף, הקידושין חלו והארוסה נקנתה לבעלה, ועל כן היא אוכלת בתרומה. על פי גישה זו, אם נבקש להפקיע אותה מן התרומה תהיה זו הפקעה טכנית, ולא מהותית.

ברם, אם נפרש שארוסה מוגדרת כבת בית בבית בעלה, יש מקום להבנתו של רש"י. ניתן להציע, שארוסה עשויה להיות בת בית רק אם אירוסה אכן מהווים הכשרה והכנה לקראת השלמת בניין הבית בחופה ובביאה כדת וכדין. אך אם מדובר על פסולה, שנישואיה אינם יכולים לבוא לידי מימוש, עצם הגדרתה כבת בית לוקה בחסר, ועל כן היא אינה אוכלת בתרומה מעיקר הדין.

לחקירת היסוד שהצגנו בדבר אכילת ארוסה בתרומה נשוב, בעזרת ה', להלן בדף ס"ז, כאשר נדון בשאלה האם יבמה אוכלת בתרומה.

 

 

הרב אביהוד שורץ