יבמות דף נח - חופה לפסולות

  • הרב אביהוד שורץ

לאור מחלוקת התנאים במשנתנו אודות אירוסין בפסולי כהונה, נחלקו האמוראים בדין חופה לפסולות. הראשונים בסוגייתנו עמדו על הזיקה שבין מחלוקת זו, ובין הסוגיה בקידושין בדף ה', העוסקת במשמעותה הקניינית של החופה. כידוע, האישה נקנית בשלוש דרכים: כסף, שטר וביאה. בגמרא במסכת קידושין (דף ה') מחדש רב הונא:

"אמר רב הונא: חופה קונה מקל וחומר, ומה כסף שאינו מאכיל בתרומה - קונה, חופה שמאכלת בתרומה - אינו דין שתקנה".

לדעת רב הונא, חופה מובילה לתוצאה שווה לקידושין. הראשונים שם שואלים האם חופה יוצרת קידושין ונישואין כאחד, או שמא החופה אכן מקבילה לחלוטין לקידושין, ולאחריה יש צורך להשלים גם את הנישואין בחופה נוספת. שאלה זו נוגעת, במידה רבה, ליסוד דבריו של רב הונא, וממילא גם לסוגייתנו ביבמות. ניתן לפרש, שלדעת רב הונא החופה מהווה הליך משפטי גרידא, בדיוק כמו קידושין. אם כך, ברור שיש צורך בהשלמה של התהליך בנישואין. לחילופין, ניתן לפרש שלדעת רב הונא החופה איננה הליך משפטי, אלא הליך קיומי ובין-אישי שבין הבעל לאשתו. וחידושו של רב הונא הנו בכך שהליך כזה עשוי להוות תחליף לערוץ המקובל של הקידושין המשפטיים. אם כך, ייתכן שמדובר על מעשה בודד היוצר קידושין ונישואין כאחד.

אפשר, שחקירה זו בדעת רב הונא נוגעת לדיון שבסוגייתנו. בסוגייתנו, הגמרא מציעה לתלות את המחלוקת בין רב ושמואל בדבר חופה לפסולות במחלוקת התנאים במשנתנו אודות "משתמרת לביאה פסולה" - לדעת ר' מאיר, שאירוסין דפסולות פוסלים, יש להניח שגם חופה תפסול, אף אם לא בא עליה, וכפי שנוקט רב. מאידך, לדעת ר' אלעזר ור' שמעון, שאירוסין אינם פוסלים, גם חופה אינה פוסלת במידה ולא הויתה אחריה ביאה, וכדעת שמואל.

הצעה זו מבוססת, ככל הנראה, על השוואה בין חופה ובין קידושין, ועל כן כדרך שנחלקו תנאים בקידושין נחלקו אמוראים בחופה. אלא, שהגמרא דוחה את ההשוואה:

"וממאי? דלמא עד כאן לא קאמר ר"מ התם - אלא בקדושין, דקני לה, אבל חופה דלא קנה לה לא! א"נ, עד כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם - אלא בקדושין, דלא קריבי לביאה, אבל חופה דקריבא לביאה הכי נמי דפסלה!".

הגמרא מציעה שני חילוקים, המבהירים את חקירתנו. מחד גיסא, חופה "לא קנה לה", דהיינו אין מדובר על פעולה משפטית שבכוחה ליצור קניין. לכן, אין מקום להשוואה בינה ובין קידושין. מאידך גיסא, חופה "קריבא לביאה", כלומר הליך החופה הנו הליך קיומי ובין-אישי, שאמור להוביל ליצירת בית ולמערכת הכוללת גם יחסי אישות. מן הבחינה הזו, ניתן לומר שחופת פסולה יוצרת מצב של "חצי-ביאה" פסולה, ובזה אפשר שגם ר' אלעזר ור' שמעון המקלים בקידושין, יודו לפסול.

נעיר, לסיום, שישנן דעות שונות בראשונים בסוגייתינו בדבר היחס המדוייק בינה ובין אותה הסוגיה בקידושין. התוספות מסיקים מדברי רש"י כי לדעתו רב ושמואל נחלקו במסגרת שיטת רב הונא שחופה קונה גם בלי שקדמו לה קידושין. רבינו תם חלק על כך, ולדעתו עסקינן בחופה שלאחר קידושין, דהיינו בחופה "רגילה". אם כך, יש לפרש שמחלוקת רב ושמואל נוגעת לשאלה האם לראות חופה כביאה לכל דבר, או שמא עדיין יש מרחק בין החופה והביאה. האפשרות של חופה כהליך משפטי גרידא, הינה סבירה הרבה פחות על פי שיטה זו בהבנת הסוגיה.

 

 

הרב אביהוד שורץ