יבמות דף עה – ניקב לא מוליד

  • הרב ירון בן צבי

במשנה בה עוסקת סוגייתנו מוגדר פצוע דכא ככל מי שנפצעו האשכים שלו, או אף רק אחת מהן; בעניין זה מובאת הברייתא הבאה:

תנו רבנן איזהו פצוע דכא כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו אחת מהן ואפי' ניקבו ואפילו נמוקו ואפילו חסרו.

כלומר, אדם זה שאסור לו לבוא בקהל משום שהוא 'פצוע דכא' הנו מי שהביצים שלו (או ביצה אחת) נפצעו על ידי סכין וכתוצאה מכך אין הוא יכול להוליד. הוא הדין גם לגבי מי שנעשה לו נקב בביצים או באחת מהן.

מקושית הגמרא 'וניקב לא מוליד', ניתן להוכיח כי פצוע דכא הוא דווקא מי שאינו יכול להוליד כתוצאה מהפציעה שלו; שאם לא כן לה היה כלל מקום לשאלת הגמרא (כמו גם שלא היו חוששים לכך שבניו ממזרים) ובאופן זה גם כתב הרמב"ם (פירוש המשנה מסכת יבמות פרק ח משנה ב):

ממה שאתה צריך לדעת שאם נפצע הגיד או חוטי בצים, או נכרתו הבצים, או נקב הגיד, או נקבו הבצים, כללו של דבר כל מכה שתארע באיברי הזרע ממה שיחייב מדע הטבע שאינו מזריע מחמת כך, הרי הוא פסול.

 

ניתן אולי לומר על פי דברי הרמב"ם שאם מבחינת 'מדע הטבע שאינו מזריע מחמת כך הרי הוא פסול', במידה וניתן לעשות דבר מה ובכך אותו אדם יוכל להוליד אז הוא לא יהיה מוגדר כפצוע דכא וממילא כל האיסורים לא חלים עליו. כלומר, פצוע דכא הוא רק מי שאינו יכול להוליד ואם ניתן לעשות פעולה רפואית ולאחר מכן יוכל הוא להוליד אז אין הוא מוגדר כפצוע דכא.