יבמות | דף עז | בן מי זה הנער?

בספר שמואל א פרק יז מסופר על 'מלחמת דוד וגולית'; מאורע זה משמעותי מאוד בכלל אולם נראה שיש לו משמעות נוספת ביחס לדיון בסוגייתנו אודות האיסור של 'לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'... עד עולם'.

בתחילת המאורע נאמר כי לישי יש שמונה בנים 'וְדָוִד֩ בֶּן־אִ֨ישׁ אֶפְרָתִ֜י הַזֶּ֗ה מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה וּשְׁמ֣וֹ יִשַׁ֔י וְל֖וֹ שְׁמֹנָ֣ה בָנִ֑ים', דבר העומד בסתירה לנאמר בפרק טז שם נאמר כי לישי שבעה בנים[1] 'וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֛י שִׁבְעַ֥ת בָּנָ֖יו לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל'. התמיהה מתחזקת נוכח היותו של דוד נושא כליו של שאול 'וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַֽיַּעֲמֹ֖ד לְפָנָ֑יו וַיֶּאֱהָבֵ֣הֽוּ מְאֹ֔ד וַֽיְהִי־ל֖וֹ נֹשֵׂ֥א כֵלִֽים', ושאלתו של שאול את אבנר, לאחר ניצחון דוד את גוליית, ' בֶּן־מִי־זֶ֥ה הַנַּ֖עַר'.

שמואל מצווה  לחפש אחר המלך הבא, ובא לביתו של ישי משום שנאמר לו שאחד מבניו של ישי הוא המלך - הסיבה שישי לא הביא מיד את כל בניו דרושה הסבר ולא ניתן לפשט שאלה זו בכך שדוד לא היה בבית או בהיותו הקטן. לא נאמר שהעביר ישי שבעה מבניו אלא נאמר שבעת בניו – כלומר, את כל בניו; רק לאחר ששמואל 'מתעקש' שצריך להיות בן נוסף, נראה שלפתע ישי נזכר שיש לו בן נוסף. בדומה, שאול הכיר את דוד היטב, הרי היה הוא נושא כליו – מה פשר שאלתו של שאול את אבנר בן מי זה הנער? ומדוע משנה לאחר מכן וקורא לו 'עָֽלֶם'?

למעשה, השאלה ששאול מבקש מאבנר לברר הינה האם ראוי דוד למלכות והאם ראוי לבוא בקהל – כלומר, האם עמונית מותרת לבוא בקהל; ובדומה כותב רש"י כתב על הפסוק 'בן מי זה הנער': וכי לא היה מכירו והלא כתיב ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כליו אלא ראהו מתנהג בטכסיסי מלכות אמר שאול אם בא ממשפחת פרץ מלך יהיה שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו ואם ממשפחת זרח בא חשוב יהיה אמר לו דואג עד שאתה שואל אם בא ממשפחה שיהא הוא הגון למלכות אם לאו שאל אם ראוי לבא בקהל אם לאו שהרי מרות המואביה בא אמר לו אבנר שנינו עמוני ולא עמונית אמר לו דואג אם כן ממזר ולא ממזרת אמר לו כאן נאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ואין דרך אשה בכך א"ל היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים נשתתק אבנר, אמר לו שאול (שמואל א פרק יז פסוק נד).

ניתן להבין את דרשתו של רבא בסוגייתנו על פירוש הכתוב 'פתחת למוסרי' בכך שעד זמן זה של מלחמת דוד לא נפסק להלכה שרק עמוני הוא זה שאסור לבוא בקהל; היה ספק נוסף אשר ייחד את דוד משאר אחיו והוא שישי חשד שדוד הינו ממזר: " ישי ראש לסנהדרין היה ולא היה יוצא ונכנס אלא באוכלוסא בס' רבוא, והיו לו ס' בנים גדולים, ופירש מאשתו ג' שנים. לאחר ג' שנים היתה לו שפחה נאה ונתאווה לה, אמר לה בתי, תקני עצמך הלילה כדי שתכנסי אלי בגט שחרור, הלכה השפחה ואמרה לגברתה הצילי עצמך ונפשי ואדוני מגיהנם, אמר לה מה טעם, שחה לה את הכל, אמרה לה, בתי מה אעשה שהיום ג' שנים לא נגע בי, אמרה לה אתן ליך עצה, לכי תקיני עצמך ואף אני כך, ולערב כשיאמר סגירי הדלת תכנסי את ואצא אני, וכך עשתה, לערב עמדה השפחה וכבת את הנר, באת לסגור את הדלת נכנסה גברתה ויצאה היא, עשתה עמו כל הלילה נתעברה מדוד, ומתוך אהבתו על אותה שפחה יצא דוד אדום מבין אחיו... לט' חדשים בקשו בניה להרגה ואת בנה דוד, כיון שראו שהוא אדום, אמר להם ישי הניחו לו ויהיה לנו משועבד ורועה צאן, והיה הדבר טמון עד כ"ח שנה... (ילקוט המכירי תהלים קיח).

ישי פירש מאשתו הייתה בשל כך שעלה בו הספק אם מותרים הוא ובניו לבוא בקהל ולא רצה להכניס ילדים נוספים בספק זה. כאשר התעברה ניצבת הניח שמדובר בממזר שכן פירש מאשתו ולמצער היה לו ספק על הדרך בה התעברה; לכן, כאשר שמואל מודיע שאחד מבניו יהיה למלך, הספק שעלה לו בעניין ההלכה 'עמוני ולא עמונית' נפשט, אך ביחס לדוד שעדיין הניח שאין הוא בנו בשל כך שחשד שהוא ממזר ונעל כן נשארה בעיניו השאלה האם מותר דוד לבוא בקהל - בשונה משאר אחיו. לכן ישי לא לקח את דוד בחשבון במניין בניו כאשר שמואל בא לביתו וביקש לראות את בניו בכדי להמליך אחד מהם. רק לאחר ששמואל בוחר בדוד מתייחס ישי לדוד כאל בנו ולמעשה שני ספיקות נפשטים, ולכן גם נאמר בהמשך שלישי שמונה בנים.