יבמות | דף קא | בית דין של חליצה

פרק מצוות חליצה פותח במשנה הקובעת כי "מצוות חליצה בשלושה דיינין", אך בגמרא מבואר כי מספר הדיינים נתון במחלוקת תנאים:

"תנו רבנן: מצות חליצה – בשלשה שיודעין להקרות כעין דיינים. רבי יהודה אומר: בחמשה.        
מ"ט דת"ק? דתניא: 'זקנים' – שנים, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד – הרי כאן שלשה. ור' יהודה? 'זקני' – שנים, 'זקנים' – שנים, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד – הרי כאן ה'".

הברייתא מביאה את שיטת רבי יהודה, המצריך חמישה דיינים, ולאחר דיון בעניין מכריעה הגמרא כתנא קמא:

"אמר רבא אמר רב נחמן: הלכה – חליצה בשלשה, הואיל וסתם לן תנא כוותיה".

למרות הכרעה זו של הגמרא, האמוראים נהגו למעשה כרבי יהודה:

"רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדי עובדא בחמשה. כמאן – כר' יהודה? והא הדר ביה! לפרסומי מילתא".

הגמרא מסבירה שמעיקר הדין הלכה כתנא קמא, ודי בשלושה דיינים, ולמרות זאת עשו את החליצה בחמישה כדי "לפרסומי מילתא". בטעם הדבר כתב רש"י:

"לפרסומי מילתא דחלוצה היא, ולא לינסבא לכהן, א"נ דליתו אינשי וליקפצו עלה".

כלומר, שני הדיינים הנוספים נדרשים רק כדי שהעולם יידע שהתבצעה חליצה והיבמה מותרת לשוק ואסורה לכהן. לאור זאת מסתבר היה לומר ששני הדיינים הנוספים אינם צריכים להיות דיינים כשרים, ולמעשה תפקידם הוא תפקיד של עדים ולא של דיינים. אך יש לבחון מסקנה זו לאור הסיפור המובא בהמשך הגמרא:

"רב שמואל בר יהודה הוה קאי קמיה דרב יהודה. אמר ליה: סק תא לזירזא דקני לאצטרופי בי חמשה, לפרסומי מילתא. אמר ליה: תנינא, 'בישראל' – בב"ד ישראל ולא בב"ד של גרים, ואנא גר אנא".

רב יהודה ביקש לצרף את רב שמואל בר יהודה לבית הדין, ורב שמואל דחה את הבקשה בטענה שהוא גר ופסול לדון בחליצה. לפי גרסת הרא"ש (יב, א) רב יהודה ענה לרב שמואל שמטרת ביאתו לבית הדין היא רק "לפרסומי מילתא", כלומר הוא לא יתפקד כאחד משלושת הדיינים המרכיבים את בית הדין המרכזי אלא יהיה רק אחד משני הדיינים הנלווים, המשמשים למעשה כעדים ואינם צריכים להיות כשרים לדון.

אומנם, לפי גרסתנו רב יהודה מקבל את דברי רב שמואל, ומשמע שגם שני הדיינים הנוספים צריכים להיות כשרים לדון! למעשה הדבר נתון במחלוקת ראשונים, והרמ"א פסק (אבן העזר קסט, ג):

"ואלו השנים שמוסיפים, לא יהיו קרובים ופסולים. ודוקא לכתחלה, אבל בדיעבד כשר".

כיצד ניתן להבין את הצורך בכך ששני הדיינים הנוספים יהיו כשרים? נראה שלשם כך יש להבין את הצורך בפרסום בדרך שונה מזו של רש"י. כפי שראינו לעיל, רש"י הבין את הפרסום כדרישה טכנית שנועדה לדווח לעולם על מעמדה האישי של החלוצה. הגר"א (סדר חליצה ט"ו) הקשה שלפי סברה זו יש לדרוש חמישה דיינים גם בגירושין ובכל אקט אחר הנוגע לדיני אישות.

ממילא נראה להבין (כפי שרומז הגר"א) שהצורך בפרסום הוא חלק מהותי ממצוות החליצה. למעשה, עצם הצורך בבית דין במצוות חליצה נובע מדין "ונקרא שמו בישראל", היינו שהחליצה תהיה בנוכחות זקני העם ונציגיו. ממילא, הדיינים הנוספים אינם משמשים כעדים בעלמא אלא מרחיבים את מושב בית הדין עצמו ויוצרים קיום מהודר ורחב יותר של "בישראל". משום כך יש צורך באנשים הכשרים לדון לשם יצירת בית דין מורחב, אף שמעיקר הדין אפשר להסתפק בבית דין מצומצם של שלושה.