יבמות דף קג – נעל

  • הרב ירון בן צבי

בסוגייתנו דנים בעניין הנעל הכשרה לחליצה; ניתן לחלק בין הדרישה המגדירה נעל מהבחינה הפורמלית לבין הדרישה מהבחינה הפונקציונלית1. חלוקה זו מתבררת במפורט כאשר הגמרא דוחה את ההנחה שכל מה שמתפקד כנעל מתאים לביצוע החליצה.

בעלי התוספות (ד"ה באנפיליא של בגד אתאן לרבנן) כותבים שנעל מבד אינה נחשבת נעל משום שלא רגילים לעשות נעליים מחומר זה. כלומר, לדבריהם הסיבה שאין לעשות נעל לחליצה מבד היא משום שתפיסת בני האדם היא שזו לא נעל; השאלה המתבקשת היא האם נעל זו אינה מוגדרת כנעל משום פגם שיש בה ואם אדם יעשה נעל שהפגם המדובר לא קיים בה היא תחשב כנעל או שעצם העובדה שאנשים לא הולכים עם נעל כזו, כבר מגדירה אותה כפסולה.

בעניין נעל יש מספר דיונים במקומות שונים בש"ס. הגדרות הנעל והתחומים בהם דנים שונים זה מזה: בסוגייתנו דנים לגבי חליצה, במסכת שבת דנים לגבי הוצאה מרשות לרשות, במסכת יומא דנים לגבי נעילת הסנדל ביום כיפור, ועוד. יש הסבורים שיש למצוא הגדרה אחידה של נעל, ויש מי שסובר שלא חייבת להיות הגדרה אחת של נעל.

מהברייתא המכשירה את קב הקיטע לחליצה אנו למדים בגמרא שהיא שנויה כשיטתו של רבי מאיר שסובר שאף מנעל שאינו מעור מוגדר כנעל. הראשונים נחלקו את מי באה הגמרא למעט: האם כוונתה למעט את רבי יוסי, שאוסר לצאת בקב הקיטע בשבת, וכך גם יפסול אותו לחליצה, או שרבי יוסי אוסר את קב הקיטע בשבת רק מסיבה צדדית, שמא ישתמט ויבוא לטלטלו ארבע אמות, וכוונת הגמרא למעט תנא אחר, הסבור שנעל מעץ אינה נחשבת נעל. ייתכן שהשוואת הגמרא היא רק בכיוון אחד: מי שמכשיר את קב הקיטע לחליצה סבור שהוא מוגדר כנעל, וממילא מותר לצאת בו בשבת, אך אין הכרח לומר שמי שמתיר לצאת בו בשבת מכשיר אותו לחליצה, שהרי בשבת אין צורך בנעל, וכל לבוש או תכשיט מספיק2.

הגמרא במסכת יומא (דף עח ע"ב) עוסקת בגדרי נעילת הסנדל ביום כיפור; השאלה הנידונה היא האם מותר ללכת עם סנדל של שעם. ניתן להבין שהאיסור הוא דווקא מה שמוגדר כנעל, ולכן השאלה היא האם סנדל של שעם מוגדר נעל או לא. ברם, הרמב"ן (מלחמות שם) כותב שסנדל של שעם אינו נחשב נעל, והספק הוא בהלכות יום כיפור האם האיסור נוגע דווקא להגדרת נעל, או שהוא כולל כל מעשה של נעילה, גם אם המנעל הספציפי אינו נחשב נעל. מדברי הרמב"ן עולה אפשרות שכל נעילה אסורה וההתייחסות של איסוקר 'נעילת הסנדל' לנעל הנה רק כבדרך אגב. יחד עם זאת, בהמשך הסוגיה טוען אביי שהאיסור אמנם אינו נוגע דווקא לנעל, אך כל דבר שיש בו תענוג אסור. רבא חולק וסובר שסתם תענוג לא נאסר. כלומר, לשיטתו של רבא איסור נעילת הסנדל נוגע דווקא לנעל ולפי זה יש להשוות בין דיני יום כיפור לדינים של חליצה משום שיש דרישה של 'נעל'.

על אף האמור ייתכן לומר שיש חילוק בין הגדרים השונים - בחליצה אנו צריכים 'נעל', בשבת אנו צריכים חפץ שימלא את תפקידו וישרת את האדם, וביום כיפור אנו צריכים חפץ שנועלים.

_________

1 על אף שנעל בלא שרוכים נחשבת נעל מבחינה פורמלית, אך משום שמעשה החליצה מחייב התרת שרוכים אז נעל ללא שרוכים אינה כשרה לחליצה.

2 כדי להכשיר קב הקיטע לחליצה יש לדון לא רק מצד דין 'נעלו', אלא גם מצד הדין 'מעל רגלו' - האם הקב נחשב כרגלו של הקיטע. גם אם נאמר שרבי מאיר סבור שקב הקיטע נחשב נעלו, עדיין ייתכן שיפסול אותו לחליצה מצד הדין של 'מעל רגלו'. מה שנאמר בגמרא הוא רק שמכשירים קב הקיטע לחליצה מבחינת החומר של הנעל, שזה תואם את שיטתו של רבי מאיר, אולם עדיין יש לדון מצד הגדרת רגל.