יבמות | דף קג | נעל

סוגייתנו עוסקת בשאלה איזו נעל כשרה לחליצה. ראשית עלינו להבחין בין דרישות המגדירות 'נעל' מבחינה פורמלית ובין דרישות פונקציונליות הקובעות איזו נעל כשרה לחליצה (לדוגמה, אף שנעל ללא שרוכים נחשבת 'נעל', היא אינה כשרה לחליצה משום שמעשה החליצה דורש התרת שרוכים, ובנעל כזו הדבר אינו אפשרי). הבחנה זו עולה מן הסוגיה, הדוחה את ההנחה שכל מה שמתפקד כנעל מתאים לביצוע החליצה.

בעלי התוספות (ד"ה באנפיליא) כותבים שנעל מבד אינה נחשבת נעל משום שאין רגילים לעשות נעליים מחומר זה, כלומר משום שלפי תפיסתם של בני האדם אין זו נעל. אולם האם נעל זו אינה נחשבת נעל משום שיש בה פגם, ואם אדם יעשה נעל שאין בה הפגם המדובר היא תיחשב נעל, או שעצם העובדה שאנשים אינם הולכים עם נעל כזו פוסלת אותה?

נוכל לדון בעניין זה לאור מספר מקומות בש"ס שבהם נידונה הגדרת נעל לעניין דינים שונים: בסוגייתנו הדיון הוא לגבי חליצה, במסכת שבת דנה הגמרא בנעל לגבי הוצאה מרשות לרשות, במסכת יומא הדיון עוסק באיסור נעילת הסנדל ביום כיפור ועוד. יש הסבורים שיש למצוא הגדרה אחידה של נעל, ויש מי שסובר שהגדרת 'נעל' יכולה להשתנות בין תחומים שונים.

הגמרא בסוגייתנו קובעת שהברייתא המכשירה את קב הקיטע לחליצה שנויה כשיטת רבי מאיר, הסובר שאף מנעל שאינו מעור נחשב נעל. הראשונים נחלקו בשאלה מה באה הגמרא למעט: האם כוונתה למעט את רבי יוסי, האוסר לצאת בקב הקיטע בשבת, ולדעתה הוא פוסל אותו גם לחליצה, או שרבי יוסי אוסר את קב הקיטע בשבת רק מסיבה צדדית, שמא יישמט ויבוא לטלטלו ארבע אמות, וכוונת הגמרא למעט תנא אחר, הסבור שנעל מעץ אינה נחשבת נעל. ייתכן שהשוואת הגמרא היא רק בכיוון אחד: מי שמכשיר את קב הקיטע לחליצה סבור שהוא מוגדר כנעל, וממילא מותר לצאת בו בשבת, אך אין הכרח לומר שמי שמתיר לצאת בו בשבת מכשיר אותו לחליצה, שהרי בשבת אין צורך בנעל, וכל לבוש או תכשיט מספיק.

[כדי להכשיר את קב הקיטע לחליצה יש לדון לא רק בדין "נעלו" אלא גם בדין "מעל רגלו" – האם הקב נחשב כרגלו של הקיטע. גם אם נאמר שרבי מאיר סבור שקב הקיטע נחשב נעלו, עדיין ייתכן שיפסול אותו לחליצה משום שאין כאן חליצה "מעל רגלו". בגמרא נאמר רק שקב הקיטע כשר לחליצה מבחינת החומר של הנעל, כשיטת רבי מאיר, אך עדיין יש לדון מצד הגדרת 'רגל'].

הגמרא במסכת יומא (דף עח ע"ב) עוסקת בגדרי איסור נעילת הסנדל ביום כיפור, ודנה בשאלה אם מותר ללכת ביום הכיפורים בסנדל של שעם. ניתן להבין שהאיסור הוא דווקא במה שנחשב 'נעל', ולכן השאלה היא אם סנדל של שעם נחשב נעל או לא, אך הרמב"ן (במלחמת ה' שם) כותב שסנדל של שעם אינו נחשב נעל, והספק הוא בהלכות יום כיפור – האם האיסור נוגע דווקא למה שנחשב נעל או שהוא כולל כל מעשה של נעילה, בכל דבר המכסה את הרגל. אולם, בהמשך הסוגיה טוען אביי שהאיסור אומנם אינו נוגע דווקא לנעל, אך כל דבר שיש בו תענוג אסור, ורבא חולק וסובר שסתם תענוג לא נאסר. אם כן, לשיטת רבא איסור נעילת הסנדל נוגע דווקא לנעל, ולפי זה יש להשוות בין דיני יום כיפור לדין חליצה, משום שבשניהם נדרשת 'נעל'.

על אף האמור, ייתכן שיש להבחין בין התחומים השונים: בחליצה נדרשת 'נעל', בשבת יש צורך בחפץ הממלא את תפקידו ומשרת את האדם, וביום כיפור יש צורך בחפץ שנועלים אותו.