יבמות דף קה – כוונה בתפילה

  • הרב ירון בן צבי

העיסוק בכוונה בעת התפילה נידון במספר מקומות בש"ס. בסוגייתנו נאמר: 'המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה', באופן דומה נאמר במסכת סנהדרין: "המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד" (דף כב ע"א); הניסוח של האמור בסוגיות אלו שונה מעט מסוגיות אחרות בהן המילה כוונה נאמרת במפורש: המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים (ברכות דף לא ע"א), לעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל1 (שם ע"ב) ובמקומות נוספים.

בעוד שתלמידי רבנו יונה גירונדי כותבים שמכל אחת מהמימרות יש ללמוד כוונה שונה, הרמב"ם מציין רק כוונה אחת (זו שתלמידי רבנו יונה לא מביאים) - 'המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה שרויה כנגדו'. הרמב"ם כותב בהלכות תפילה ונשיאת כפים, (פרק ד, טז)

"כיצד היא הכוונה? שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה, לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים... "

הקושי בדברי הרמב"ם הוא שבמקום אחד (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד ה"א) הוא כתב שהכוונה מעכבת, ובמקום שני (שם פרק י הלכה א) כתב שהכוונה מעכבת רק בברכת אבות;

ר' חיים מבריסק מבאר שמה שכתב הרמב"ם בפרק ד הלכה א הוא דין עקרוני: מי שרוצה להתפלל חייב להבין שהוא עומד לפני ה', ואילו הדין השני, מאפיין את הכוונה המיוחדת הנצרכת בתפילה כאשר החיוב שלו הוא מדרבנן. לפי דבריו, אדם שהתפלל אך לא הבין שהוא עומד לפני ה' למעשה הוא כלל לא התפלל, לעומת זאת מי שהתפלל אך ללא כוונה במילים שאמר התפלל אך עליו לחזור ולהתפלל שוב משום שכך חכמים תקנו.

הקושי בדבריו של רבי חיים מבריסק הוא שהרמב"ם השתמש בשתי המקומות שונים באותו הניסוח, וקשה לומר שהייתה לו כוונה שונה לכל אחת מהמקומות. לכן, נראה לומר שהרמב"ם התכוון בשני המקומות לומר שעל האדם לעמוד לפני ה' בזמן התפילה וזו הכוונה שנדרשת בכל תפילה; השוני הוא שבפרק ד הוא מדבר על תפילה לכתחילה בעוד שבפרק י הוא, כחלק מהעיסוק במי שטעה בתפילה, מדבר על תפילה בדיעבד ולכן כותב רק על ברכת אבות. הסבר זה מתקבל על הדעת גם משום שבאופן זה כתבו ראשונים נוספים על הגמרא במסכת ברכות בדין תפילה, וכן פסק רבנו אשר (אורח חיים, הלכות תפילה, צח)

"המתפלל צריך שיכוין לבו שנאמר תכין לבם פירוש שיכוין פי' המלות שמוציא בשפתיו ויחשוב כאילו שכינה כנגדו שנא' שויתי ה' לנגדי תמיד ויעיר הכוונה ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו ".

יחד עם זאת, בהסבר לעיל יש לשים לב כי הרמב"ם איננו דורש את הכוונה של פירוש המילים. יתר על כן, בשונה מהרמב"ם, שסובר כי תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה, רבנו אשר (סימן קא) כותב שכיום לא חוזרים על התפילה אם לא התכוונו בה, ואם כן הוא חולק על הרמב"ם בכך שאומר שניתן להתפלל (בדיעבד ומשום שאין ברירה) אף ללא כוונה.

_________

1הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד הלכה א) מציין שהכוונה היא אחת מהדברים המעכבים את התפילה: חמשה דברים מעכבין את התפלה אף על פי שהגיע זמנה, טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפלה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב.

 

הרב ירון בן צבי