יבמות דף קו - הכרזת "חלוץ הנעל"

  • הרב אביהוד שורץ

בברייתא החותמת את פרק "מצות חליצה (דף ק"ו ע"ב) שנינו:

"תניא, א"ר יהודה: פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון, ובאתה יבמה לחלוץ, ואמר לנו: ענו כולכם חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל".

מקורה של הלכה זו הובא לעיל בדף ק"א, ונקשר לפסוק "ונקרא שמו בישראל" (דברים כה, י). דומה, שקריאת השם בישראל נוגעת למימד מרכזי וחשוב בחליצה, והוא – היותה טקס ציבורי, ולא רק פרטי.

על פי פשוטם של דברים, מצות חליצה מבקשת לסייע לשני קרובי משפחה: לאח המת, אשר לא זכה להעמיד צאצאים, ולאשתו האלמנה, שלא תיוותר בודדה וגלמודה (כעין שביקשה רות המואביה מבועז (רות ג, ט) "ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה"). והנה, סוגייתנו מחדשת ממד נוסף במצווה זו - המימד הציבורי והלאומי.

כאשר נפטר אדם בלא בנים, לא רק הוא ואשתו נפגעו, אלא עם ישראל כולו. כדי לשמור על האומה ולוודא את המשך קיומה, נדרש כל אדם מישראל להעמיד צאצאים. הנפטר בלא בנים מחליש, כביכול, את כלל ישראל, ועל כן דורש הציבור כולו מאחיו – 'הקם שם לאחיך, ולא יימחה שמו מישראל' - ואם חלילה יימחה שמו מישראל, תיפגע האומה כולה.

כאמור, כדי להבהיר מימד ציבורי זה, דרש רבי טרפון מתלמידיו שישתתפו כולם בטקס החליצה, ויאשררו למעשה את פירוק האישות והתרת היבמה לשוק. בדרך כלל, הדיינים או הזקנים הם המייצגים את כלל ישראל. אך כאן, רבי טרפון אינו מסתפק בכך, ומבקש לייצר שותפות גדולה יותר, מעין זו שמצאנו במשנה במסכת ראש השנה (דף כ"ד, וראה בעיונים לדף היומיומי שם) ביחס לשותפות הציבור בהכרזת "מקודש" בטקס קידוש החודש.

הלכות רבות לאורך הפרק מובהרות יפה על פי יסוד זה: כך ניתן להסביר את מנהגם של חלק מן האמוראים, לבצע חליצה בפני חמישה, ולא בפני שלושה - "לפרסומי מילתא" (ראה בדף ק"א, וכך נפסקה הלכה בשולחן ערוך); כך הפקעתו של גר מלשמש דיין חליצה, שכן איננו בכלל "ונקרא שמו בישראל" וכן הלאה.

רבי טרפון הורה לתלמידיו לחזור שלוש פעמים על הכרזת "חלוץ הנעל". ואמנם, כך נפסקה ההלכה בפשטות ברמב"ם ובשולחן ערוך. האחרונים (ראה ים של שלמה בסוגייתינו, י"ב מ'; בית שמואל על השולחן ערוך, קס"ט ס"ק מ"ג) מצטטים משמו של בעל הלכות גדולות פירוש מעניין להכרזה המשולשת:

"חלוץ הנעל כאבל, חלוץ הנעל כמנודה, חלוץ הנעל כמורד במצות סיני".

גם כאן, העובדה שהחליצה נתפסת כסוג של נידוי או מרד במצות סיני עשויה להתפרש לאור המימד הציבורי הקיים במצוה זו. כאשר חטא אדם לחברו, יש ליישר את ההדורים ביניהם. אך כאשר אדם חוטא לציבור, הרי שהוא פוגע במידה זו או אחרת בברית סיני, ועל כן חובה ציבורית היא לנדותו.

 

הרב אביהוד שורץ