דילוג לתוכן העיקרי

יבמות | דף קיא | מיאון לצורך ייבום

מן התורה, האב יכול לקדש את בתו כשהיא קטנה, ואם האב נפטר, אין היא יכולה להתקדש ולהינשא עד שתגדל. חכמים תיקנו שאֵם הילדה ואחיה יכולים להשיאה, וכחלק מהתקנה נקבע כי כל עוד היא קטנה ולא תפסו בה קידושין מדאורייתא, היא יכולה למאן ולבטל למפרע את הקידושין ללא צורך בגט.

בסוגייתנו אנו למדים על מחלוקת בשאלה אם מלמדים קטנה למאן. מחלוקת זו, כמו מחלוקת אחרת שהובאה לעיל בדף קט ע"א, עוסקת בשאלה מה יש לעשות כאשר שתי אחיות, האחת קטנה והשנייה גדולה, נשואות לשני אחים, והאח הנשוי לגדולה מת בלא בנים: לדעת רבי אליעזר מלמדים את הקטנה למאן, כדי להפקיע את קידושיה מעיקרא ולאפשר לאחותה להתייבם, ואילו לדעת ת"ק לא. הגמרא קובעת שדבריו של רבי אליעזר קשים מעט, משום שבדרך כלל נמנעים ככל האפשר ממיאון, ולכן גם כאשר הקטנה מחליטה למאן מדעתה (כדעת רבן גמליאל) יש להניא אותה ממעשה זה. לכן מסבירה הגמרא שדבריו של רבי אליעזר נאמרו דווקא כאשר מצוות ייבום עומדת כנגד המיאון וגוברת על הבעייתיות הגלומה בו.

למסקנת הגמרא, אם כך, התנאים נחלקו בשאלה אם יש ללמד קטנה למאן כשמנגד עומדת מצווה או שגם במקרה כזה אין ללמד אותה למאן. אף אם נקבל את דעתו של רבי אליעזר, השאלה המתבקשת היא באיזו מצווה מדובר בסוגייתנו: הרי היבם כבר בא על האחות הגדולה, ובכך קיים את המצווה, ובמה מועיל מיאון הקטנה?

אפשר לומר שמכיוון שאסור היה לו לייבם את האחות הגדולה, ביאתו אינה ביאה שיש בה ממש, ורק לאחר שהקטנה תמאן יתברר למפרע שהיבם מעולם לא נאסר בגדולה ולכן ביאתו כשרה ומקיימת את מצוות הייבום.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)