יבמות | דף קיט | חליצה שלא לצורך
סוגייתנו עוסקת באישה שבעלה וצרתה הלכו למדינת הים, ונודע לה שבעלה מת שם. דין המשנה הוא שאותה אישה לא תינשא לשוק ולא תתייבם עד שיתברר אם צרתה מעוברת, בשל החשש שמא יהיו אנשים שיראו את החליצה אך לא ישמעו את ההכרזה שהחליצה לא הייתה נצרכת, משום שהצרה ילדה, ואם אותה 'חלוצה' תינשא לכהן – יאמרו שחכמים התירו לחלוצה להינשא לכהן.
אולם לעיל (לה ע"ב) למדנו שכאשר הייתה חליצה שלא לצורך, החלוצה מותרת להינשא לכהן, ומדוע לא הובא שם החשש הנ"ל?
בפשטות ניתן לתרץ שבסוגייתנו מדובר במעשה לכתחילה, ואילו בסוגיה לעיל מדובר בדיעבד: בדיעבד סומכים על ההכרזה, אך אם ניתן להימנע ממנה, יש לעשות כן. לכן אם כבר נעשתה החליצה, גם במקרה שבסוגייתנו יש להוציא כרוז כמו בסוגיה שבדף ל"ה.
יחד עם זאת, הרשב"א, הריטב"א וראשונים נוספים סבורים שרק בסוגיה הנזכרת סמכו חכמים על ההכרזה, משום ששם הכול רואים את הבן, וכך ידוע שהאישה אינה צריכה לחליצה, ואילו סוגייתנו מתייחסת למצב שבו הבן נמצא במדינה אחרת.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)