יום הכיפורים

בתפילות הימים הנוראים, אנו מודים במצבו הקשה של האדם: "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר, בנפשו יביא לחמו. משול כחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל, כצל עובר וכענן כלה, וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף". לאור תיאור קודר זה של מצב האדם, עלינו לשאול - כיצד אנחנו יכולים להגיע לרוחניות, לקדושה ולטהרה? האם האדם, עם כל מצבו הקשה, אכן יכול להגיע לכך, או שזהו בגדר חלום בלבד?

ריה"ל מציג פיתרון לבעיה זו - האדם אכן לא נמצא כל הזמן במצב של התעלות, אך ישנם זמנים המיוחדים לכך, המרוממים את האדם ובכך עוזרים לו לעבור בשלום את הזמנים בהם הוא עוסק בעולם החומרי. הזמנים הללו הם זמני התפילה שבכל יום, השבת בשבוע והחגים בכל תקופה בשנה.

"בשעת התפילה מטהר האדם את נפשו מכל מה שעבר עליה בינתיים, ומכין אותה לקראת העתיד. אמנם על אף הסדר הזה, אי אפשר שיעבור שבוע בלא שיתקלקלו הגוף והנפש, כי במשך ימות השבוע מצטברים מותרות עוכרים שלא יתכן לצרפם ולבערם כי אם על ידי התמדה בעבודת ה' במשך יום תמים נוסף... ושוב מתעתד החסיד לקראת הרפואה החודשית בראש חודש... ושוב יתעתד לקראת שלוש רגלים" (ג', ה).

כך, זמני ההתעלות הרוחנית מחזיקים את האדם עם הראש "מעל המים" - מעל החיים החומריים והנמוכים. ריה"ל ממשיל זאת למזון: כמו שבכל פרק זמן האדם אוכל ואכילה זו מחזיקה אותו לזמן מסויים, כך יש גם זמן ל'אכילת' מזון רוחני, המחזיק את האדם במדרגה רוחנית לזמן מה.

אלא שגם כל הזמנים הללו לא מספיקים. יש צורך ביום אחד בשנה, בו יתעלה האדם לחלוטין מעל כל הכוחות השליליים והגופניים המצויים בו למדרגה הגבוהה ביותר שהוא יכול. יום עוצמתי כזה יכול לחזק את האדם ולהעלות את מדרגתו בכל השנה כולה. יום זה הוא יום הכיפורים: "לבסוף, לקראת יום הצום הנכבד, ביום זה יטהר מכל חטא שחטא בעבר ובו ישלים את אשר החסיר בשבתות ובראשי החודשים. ביום זה תטהר הנפש מכל בלבולי הסברה, הכוחות הכעסניים והכוחות המתאווים ותשוב בתשובה שלמה מלחזקם במחשבה או במעשה".

למרות כל זמני ההתעלות, בחגים, בשבתות ובתפילות, יש צורך ביום מסוג אחר. בכל הזמנים הללו, האדם אינו מתנתק לחלוטין משגרת חייו, ולמרות אופיים המיוחד, משהו בהתעלותו חסר. לשם כך יש צורך ביום הכיפורים - יום שבו ההתעלות מגיעה לממדים אחרים מכל שאר הימים, עד כדי דמיון בין האדם למלאכים: "והנה צום היום הזה עושה את החסיד דומה כמעט למלאכים, שכן עובר עליו היום בענוה ובכניעה בעמידה ובהשתחויה בשיבוח ובהודאה, וכל כוחותיו הגופניים צמים מן הצרכים הטבעיים וטרודים בטרדה של מצווה לבד, כאלו לא היה בו טבע בהמי כלל" (שם).

ללא יום הכיפורים, הפוטנציאל הרוחני הגבוה שיש באדם היה יכול להתעלם ממנו לחלוטין. יום הכיפורים מזכיר לנו שלפחות בפוטנציאל, אנו יכולים להיות כמלאכים, וכך כל השנה נוכל לדעת שקיים בנו צד כזה, וגם אם לא נוכל לממשו לחלוטין, נביא אותו לידי ביטוי.