יום העצמאות (ישעיהו י')

  • הרב עדיאל זימרן

יום העצמאות (ישעיהו י')

על פי תקנת הרבנות הראשית, אנו קוראים בהפטרת יום העצמאות את פרק י' מספר ישעיהו, הפותח בפסוק "עוד היום בנֹב לעמוד". ואכן, מתברר שבפרק זה מצויות נקודות רבות הרלוונטיות לימינו ולדורנו.

כבר ראשית הפרק - "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה" - אינו מתאר שיקום של דור שסבל תלאות וייסורים, אלא תקומה של דור חדש על בסיס מסורת קיימת. "חוטר" הוא ענף טרי וצעיר, המהווה למעשה גידול חדש שמקורו בגזע העב. כך היא גם משמעות הפסוק "נצר משורשיו יפרה": למרות שהעץ נקטע ונכרת, השורשים עדיין קיימים ועתה נצר חדש עולה מהם. כך מדגיש הנביא שתקומת העם אינה מנותקת מהעבר. על אף שהדור הוא דור חדש ואף המציאות היא חדשה, אין זה אלא בבחינת חוטר היונק את תמצית חייו משורשי אבותיו הכרותים.

המוטיב הראשי בהמשך הפרק, המתאר את התקומה החדשה, הינו הצדק והמשפט: "לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח. ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענווי ארץ". תיאור זה עולה בקנה אחד עם כלל דברי הנביאים, שהתוכחה המרכזית העולה מהם אינה נוגעת לעבירות דתיות, כמו התפילה או הקרבנות, אלא לעוולות המוסריות: "שרייך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים". גם פרקנו, המתאר את תקומתו של דור חדש, מדגיש את עשיית הצדק והמשפט. ניתן ללמוד מנבואה זו כי שורש התורה הינו צדק ומשפט, כאמור: "מה ה' א-לוהיך דורש מעמך... עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם א-לוהיך".

סוף הפרק מתאר את הודאת האדם על שנעשה לו: "ואמרת ביום ההוא - אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני... ואמרתם ביום ההוא - הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו, הזכירו כי נשגב שמו". כך, מתוארת יכולתו של האדם להודות לקב"ה על התהליך שעבר כחלק אינטגרלי מהגאולה. אדם שאינו עומד ומביט בסבל העבר - אינו יכול גם לחוות את הישועה.