דילוג לתוכן העיקרי

עירובין | דף לט | יום טוב שני

 

בברייתא המובאת בגמרא (לט עמוד ב) נידונה האפשרות להפריש תרומות ומעשרות במהלך שני ימי ראש השנה וכן בשני ימים טובים של גלויות:

"תניא, כיצד אמר רבי יהודה מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב ראשון ואוכלה בשני: היו לפניו שתי כלכלות של טבל, אומר: אם היום חול ולמחר קדש - תהא זו תרומה על זו, ואם היום קדש ולמחר חול - אין בדברי כלום, וקורא עליה שם ומניחה. ולמחר הוא אומר: אם היום חול - תהא זו תרומה על זו, ואם היום קדש - אין בדברי כלום, וקורא עליה שם ואוכלה.
רבי יוסי אוסר. וכן היה רבי יוסי אוסר בשני ימים טובים של גליות".


דעת רבי יהודה היא שיש להתייחס לשני הימים (הן בר"ה והן בחגים אחרים) כאל ספק. ממילא, ניתן להפריש תרומות ומעשרות על ידי תנאי, שהרי ממה נפשך אחד מן הימים הוא יום חול גמור. רבי יוסי חולק על רבי יהודה ואוסר זאת, ובראשונים מבואר (עי' רש"י ד"ה לא) שלדעתו שני ימים טובים של גלויות "קדושה אחת הם".

בהמשך הגמרא נידונה השלכה נוספת של מחלוקת זו:

"ההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא, דאתציד ביום טוב ראשון של גליות, ואשתחיט ביום טוב שני, רב נחמן ורב חסדא אכלו, רב ששת לא אכל. אמר רב נחמן: מאי אעביד ליה לרב ששת דלא אכיל בישרא דטביא?
אמר ליה רב ששת: והיכי איכול? דתני איסי, ואמרי לה איסי תני: וכן היה רבי יוסי אוסר שני ימים טובים של גליות!"


הנידון במקרה זו הוא האיסור להינות ממעשה נכרי בשבת וביום טוב. לדעת רב נחמן ורב חסדא איסור זה לא קיים מיום טוב לחברו, מכיוון שממה נפשך אחד מן הימים הוא יום חול. ממילא, או שהמעשה נעשה ביום חול, או שהיום השני הוא כבר יום חול ומותר ליהנות מן המעשה שנעשה אתמול. אמנם, רב ששת חולק על כך ואוסר ליהנות מן המעשה גם ביו"ט שני, והוא תולה את דבריו בשיטת רבי יוסי הנ"ל.

בהמשך הגמרא מנסים אמוראים מדורות מאוחרים יותר להתמודד עם טענתו של רב ששת, ולשם כך הם דוחקים את לשון הברייתא בדרכים שונות ומשונות (כפי שכבר העירו רש"י והריטב"א על אתר, "דדחקינן לישנא דרבי יוסי"). אמנם ניתן להציע חילוק בין שתי השאלות הנידונות בסוגיה: הפרשת תרו"מ בתנאי והנאה ממעשה יו"ט.

בהסבר השיטה הרואה שלא רואה בימים טובים של גלויות קדושה אחת ישנן שתי גישות עיקריות:

א. רק אחד מן הימים קדוש, ואילו היום השני אסור רק מספק ואין בו כלל חלות של קדושה.

ב. גם היום השני קדוש מדרבנן, אלא שהפער בין קדושתו ובין קדושת היום הראשון גורם לכך שלא תהיה זו קדושה אחת.

שתי הגישות באות לידי ביטוי בשאלה האם נוסח ההבדלה בין יו"ט ראשון לשני (למ"ד שיש הבדלה כזו) הוא "המבדיל בין קדש לחול" או "המבדיל בין קדש לקדש" (עי' שטמ"ק ביצה ד עמוד ב), ואכמ"ל.

אפשר להבין שרבי יוסי בברייתא חולק אך ורק על הגישה הראשונה, וסבור שלשני הימים יש קדושה לפחות מדרבנן, וממילא באף אחד מהם אין היתר להפריש תרומות ומעשרות. אמנם, הוא עדיין יכול להסכים עם הגישה השנייה ולומר ששני הימים הטובים מייצגים שתי קדושות שונות ונבדלות לחלוטין, וממילא אין איסור ליהנות ביום השני ממלאכה שנעשתה ביום הראשון. (ועי' תוס' ד"ה אי שדנו בהרחבה באופי האיסור ליהנות ממלאכת יום טוב).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)