יומא | דף ג | פרישת כוהן גדול קודם יום הכיפורים

  • הרב אביהוד שורץ
הסוגיה הראשונה במסכת עוסקת במצוה להפריש את הכוהן הגדול מביתו שבעה ימים לפני יום הכיפורים. מצוה זו מעוררת שאלות שונות. השאלה הראשונה שנידונה בגמרא היא שאלת המקור – מהיכן נלמדה חובת הפרישה? בשאלה זו נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש: רבי יוחנן לומד הלכה זו משבעת ימי המילואים. גם באותם הימים, לקראת חנוכת המקדש והשראת השכינה, נדרשו אהרן ובניו להכין את עצמם במשך שבעה ימים (ויקרא ח, לג):
 
"וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם".
 
לעומת ר' יוחנן, ריש לקיש לומד את חובת הפרישה מן האמור בספר שמות (כד, טז) ביחס למשה רבנו:
 
"וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן".
 
המחלוקת בין ר' יוחנן לריש לקיש עשויה לשקף שתי תפיסות של יום הכיפורים. ר' יוחנן מדגיש את עבודת המקדש, שהיא עיקר עניינה של מסכת יומא. לקראת עבודה מיוחדת זו יש להתכונן ולשהות במקדש. ריש לקיש מדגיש לא רק את העבודה, אלא את החיבור וההתייחדות של עַם ישראל עִם הקב"ה ביום הכיפורים. כזכור, על פי מסורת חז"ל הלוחות האחרונים ניתנו ביום הכיפורים, ויש ביום זה בחינה מסוימת של מתן תורה. אם כך, שבעת ימי ההכנה אינם נוגעים למקדש מצד עצמו, אלא לעצם המפגש עם ריבונו של עולם.
 
לדעת רוב הראשונים (למעט התוספות להלן ד ע"א ד"ה נכנסו) מצות פרישתו של כהן גדול היא מדאורייתא. אמנם, ניסוחו של הרמב"ם (הלכות עבודת יום הכיפורים א, ג) בעניין זה ייחודי:
 
"שבעת ימים קודם ליום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכתו שבמקדש, ודבר זה קבלה ממשה רבינו".
 
הביטוי "קבלה ממשה רבינו" מופיע בי"ד החזקה אך ורק בעניין זה. לכאורה נראה שהרמב"ם פסק כאן כריש לקיש, הרואה את מקור הפרישה במנהגו של משה רבנו (אמנם, יש בכך קושי, שכן לדעת ריש לקיש אין מקור ברור להפרשת הכוהן העוסק בפרה, ואילו הרמב"ם השתמש בביטוי "קבלה ממשה רבינו" אף בהלכות פרה אדומה, וצ"ע).
 
אמנם, יש להדגיש כי אף שהפרישה מדאורייתא, היא איננה מעכבת את עבודת יום הכיפורים, והראיה: מחליפו של הכוהן הגדול איננו זקוק לפרישה, ואם תארע תקלה לכוהן הגדול, הסגן יעבוד במקומו אף שלא קיים מצות פרישה.
 
מחלוקת ענפה בראשונים על אתר, הנוגעת לאופייה ולמהותה של מצות פרישה, היא בשאלה להיכן מפרישים את הכוהן הגדול – היכן הוא אמור לשהות במהלך אותם שבעה ימים? בסוגייתנו נאמר שדין הפרשת שבעה ימים נוהג גם בכוהן השוחט והשורף את הפרה האדומה. כוהן זה מופרש ללשכה שהיתה מחוץ לעזרה, ובה הייתה הקפדה יתרה על דיני טומאה וטהרה. התוספות כאן (ב ע"א ד"ה ומאי) מציעים שאף הכוהן הגדול הופרש ללשכה זו לקראת יום הכיפורים. אם כך, נראה שכל מטרתה של הפרישה לשמור עליו שלא ייטמא. אולם התוספות מעלים גם הצעה שנייה:
 
"אי נמי יש לומר משום דכהן גדול ביום הכפורים פרישתו לקדושה, שכל עבודתו לפנים ולפני ולפנים, היו מפרישים אותו ללשכת פרהדרין שבנויה בקדש".
 
לדעת התוספות הכוהן פורש לא רק לשם טהרה אלא גם לשם קדושה. טהרה היא נקיות, התרחקות מן הטומאה ומן החטא. לצורך עבודת יום הכיפורים אין די בטהרה, ויש צורך בהתקדשות. התוספות הדגישו שלשכת הכוהן הגדול נמצאת במקדש, וזאת כדי שהכוהן יהפוך לחלק מנוף המקדש ולתושב קבע בתוכו לפני שיתחיל בעבודת יום הכיפורים.