מקץ | יוסף הצדיק - מאחד הניגודים

כל אחד מהאבות קיבל כינוי בעולם הקבלה: אברהם איש חסד, יצחק נאזר בגבורה, יעקב מסמל את מידת התפארת ויוסף מכונה "צדיק יסוד עולם". מהי כוונתו של תואר זה? מדוע דווקא יוסף כונה בו?

מושג הצדיק הוא מושג רחב מאד בהגות היהודית, ובמיוחד בהגות החסידית, בה האדמו"ר הוא ה"צדיק". הראי"ה מתייחס למושג זה ב"שמונה קבצים" (קובץ ב' פיסקה ר"פ):

"הידיעות כולן שבעולם, הפנימיות והחיצוניות, הקודש והחול, הטוהר והטומאה, הקרוב והרחוק - מתאחדים מצד נשמת ההכרה". ישנה בעולם אחדות בין כל הכוחות. אפילו הכוחות הנראית כסותרים זה לזה - הם רק נראים כסותרים מצדם החיצוני, כאשר מתבוננים עליהם מבחוץ; אך כאשר מתבוננים מבפנים - לכולם נקודת אחדות אחת. "אבל מי הוא הגבר שכבר הסיר את המחיצות מהכרתו הפנימית - צדיקים בני עלייה מועטים הם, ורובא דעלמא לא בעלי הכרה...". הצדיקים הם האנשים שיכולים להסתכל בהסתכלות פנימית, הרואה את האחדות שבין הניגודים. האנשים הרגילים עוד לא הסירו מעליהם את כל המחיצות המונעות מהם את ההסתכלות הפנימית הכוללת.

זוהי הסיבה לכך שרוב האנשים אינם מסוגלים להכיל בתוכם ניגודים: גם קודש וגם חול, גם טומאה וגם טהרה, גם חסד וגם גבורה. הסתכלותם על העולם היא צרה, חלקית ומצומצמת, ואין הם רואים את השורש הגבוה המאוחד של הניגודים אלא רק את הביטויים המעשיים המתנגשים. לעומת זאת, הצדיק מצליח להכיל בתוכו את כל הניגודים, לראות את העולם בצורתו השלמה, וכך הוא יכול להאיר לאנשים שסביבו את הדרך.

כל הסתירות שהיו בדמותו של יעקב - "איש תם" מחד ו"אחיו אנכי ברמאות" מאידך - היו גם בדמותו של יוסף הצדיק, ויותר מכך: "יוסף, כשמו, איננו גורע בתוספתו ושבעים לשון גמר... נטירת בריתו ופטפוט יצריו, אור חסד להשביר לכל עם הארץ, סבלנות לשלם טוב תחת רעה, ואהבתו לארץ ישראל, קישורו לציפייה לישועה" - יוסף הכיל בתוכו את כל הכוחות והניגודים הללו, ולכן הוא כונה בשם "צדיק יסוד עולם". יוסף - הוא הצדיק, המתבונן בעולם בראייה שלמה, ומכיל בתוכו את כל הניגודים הקיימים בו, ומתוך כך יכול להשפיע טוב וחסד על כל האנשים שסביבו.