דילוג לתוכן העיקרי

שבת | דף מה | יושב ומצפה

בניסיון להבין את דעת רבי שמעון בדין מוקצה, מובאת בגמרא מחלוקת בעניין דין מוקצה בבעלי חיים שמתו:

 

"הניחא למר בר אמימר משמיה דרבא דאמר: מודה היה רבי שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורין, אלא למר בריה דרב יוסף משמיה דרבא. דאמר: חלוק היה רבי שמעון [אפילו] בבעלי חיים שמתו, שהן מותרין".

 

כלומר, לפי מר בר אמימר, רבי שמעון (להלן דף קנו עמוד ב) התיר להאכיל כלבים בבשר בהמה שמתה בשבת. היתר זה קיים רק כאשר הבהמה עמדה למות קודם השבת, וניתן היה לומר שבדעתו להאכיל אותה לכלבים לאחר שתמות בשבת. דבר זה לא יהיה נכון בבהמה בריאה שבעליה לא היה יכול להניח כי תמות בשבת, אז גם רבי שמעון מודה כי אין להאכיל את בשרה לכלבים – לכן גם אפרוח שמת לפתע בשבת יהיה אסור משום מוקצה.

 

לעומתו, לדעת מר בריה דרב יוסף, רבי שמעון התיר האכלת כלבים בבשר בהמה בריאה שמתה בשבת. בשר זה אמנם בטל מאכילת אדם אך ראוי לאכילת כלבים – אכילת כלבים היא נחשבת כשימוש הכלול באכילת אדם (ע"פ הרשב"א חולין דף יד עמוד א) וממילא לא בוטלה אותה בהמה מהתשמיש שלה.

 

על פניו, קשה להבין את דברי מר בריה דרב יוסף משום שלעיל (דף מד עמוד א) בעניין האיסור להזיז כוס קערה ועששית בשבת אמרנו שהסיבה לאיסור היא שרבי שמעון סובר שאין דעתו של האדם להשתמש בהם לאחר שכבו (בשונה מנר קטן). כך נאמר גם להלן (דף מו עמוד ב) לעניין התרת בכור על ידי חכם שאפילו לדעת רבי שמעון נשאר באיסורו משום שאין חכם שיתיר, וממילא הבעלים מסיחים את דעתם מהבכור.

 

יתכן לומר שרבי שמעון דורש כוונה של האדם להשתמש בחפץ רק כאשר החפץ לא עתיד להיות מוכן לשימוש אדם. לעומת זאת, חפץ המוכן לשימוש, אלא שרובץ עליו איסור שמעכב אותו איננו מוקצה; לדוגמה: מיטה שמונח עליה כסף בבין השמשות, אם בשבת הוסר הכסף מהמיטה מותר להשתמש בה משום שהמיטה עמדה לתשמיש אלא שהמעות עכבו את היכולת להשתמש בה ולכן במקרה זה תמיד נאמר שהאדם 'יושב ומצפה'.

 

לפי זה ניתן להסביר שבמחלוקת דלעיל בעניין בעלי חיים שמתו (האם בעלי חיים נחשבים כמוכנים ועומדים או לא), דעה אחת סוברת כי בשר בעלי החיים אינו ראוי לכלבים עד שנהיה נבלה כמו בשר בכור, ואילו לדעה השניה הבשר ראוי קצת לכלבים, וממילא מתפקד כמו מיטה שיש עליה כסף אשר כבר מוכנה לתשמיש.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)