יז. - גזייה לזמן

  • הרב יאיר קאהן
מקורות
 
 

1. דף יז: "אמר ליה אביי... קלא אית להו", תוד"ה גזייה, עיין תוספות דף יז. ד"ה משום בת אחותו.

2. יבמות דף לא: "אב"א משום דלא אפשר... קאתי", תוד"ה להצלה [ערוך לנר שם].

3. דף יח. תוד"ה הנהו קלא.

4. רמב"ם וראב"ד הל' גירושין פ"א הכ"ו, חידושי הרשב"א גיטין דף יז: ד"ה גזייה לזמן [אור שמח על הרמב"ם עד "ודוק"].

שאלות הכנה

1. מניין דייק הרמב"ם שאין הגט נפסל על ידי מחיקת הזמן?

2. מה הסברה לחלק בין גט שאין בו זמן לבין גט שנמחק הזמן שבו, הכשר לפי הרמב"ם?

3. למה אין מחייבים אשת איש שזינתה שמוציאה גט שאין בו זמן, הואיל ובחזקת אשת איש קיימא ואין אנו יודעים מתי התגרשה?

4. מה ההבדל לפי רש"י בין גזייה לזמן למחקה ליה לזמן, ומה הטעם לחילוק?

 

א. דין גזייה לזמן

"אמר ליה אביי לרב יוסף: 'ג' גיטין פסולים ואם ניסת הוולד כשר' - מה הועילו חכמים בתקנתן? אהנו דלכתחילה לא תינשא. גזייה לזמן דידיה ויהביה ניהלה מאי? אמר ליה: לרמאי לא חיישינן".

בתחילה קבעה הגמרא כי מסתפקים בכך שתקנת זמן מועילה למנוע קידושין לכתחילה: אף על פי שאם נישאת על ידי גט בלי זמן הוולד כשר, מכל מקום הועילו חכמים בתקנת זמן משום שלכתחילה אין היא יכולה להתחתן על סמך גט זה.

לאחר מכן הגמרא שואלת 'מה הועילו חכמים בתקנתן', מאחר וישנו חשש כי הבעל יחתוך את הזמן לפני שייתן את הגט לאשתו. לכאורה, מכך שהגמרא שואלת מה הדין במקרה ש'גזייה לזמן', משמע שבמקרה זה הגט אינו פסול ואפשר להינשא על סמך גט זה. זאת מאחר והגמרא כבר קבעה לגבי השאלה הראשונה "אהנו דלכתחילה לא תינשא", ואם גם בגזייה לזמן אסור לה להינשא לכתחילה, מה מקום יש לשאלה זו אחרי שהגמרא כבר השיבה שדי בכך שהתקנה מועילה לעניין נישואין לכתחילה?

על רקע דברים אלו, פסק הרמב"ם:

"חתך ממנו הזמן ונתנו לה... כשר" (הל' גירושין פ"א הכ"ו).

רש"י לעומתו פירש סוגיה זו באופן אחר:

"אהנו דלכתחילה לא תינשא - וכיוון דהכי הוא, אי בעי לכתוב גט בלא זמן לחפות על בת אחותו או למכור בפירות לא כתבו ליה סופרי הדיינים ולא חתמי עליה סהדי".

לפי פירושו, הגמרא אינה מסתפקת בתועלת של מניעת קידושין לכתחילה. אלא מוסיפה ואומרת כי הואיל ואי אפשר להתחתן על סמך גט זה לכתחילה, לא יאפשרו הסופרים והעדים לבעל לכתוב גט בלי זמן. לכן חזרה הגמרא ושאלה מגזייה לזמן: למרות שגם במקרה זה אין האישה יכולה להינשא לכתחילה, מכל מקום כאן כבר כתב הסופר את הגט והעדים כבר חתמו עליו, ואם כן מה הועילו חכמים בתקנתם וז"ל רש"י:

"גזייה לזמן ויהביה ניהלה - לאחר שכתב בו זמן חתכו כדי לחפות על בת אחותו או למכור בפירות ויהביה ניהלה, ואמרינן דגט שאין בו זמן אם ניסת הוולד כשר, וכשמוציאתו הרי היא בחזקת מגורשת ולא מיקטלה, מה הועילו חכמים בתקנתן?".

לפי פירושו דין גזייה לזמן הוא כדין גט שאין בו זמן, כלומר פסול ואם נישאת הוולד כשר. אלא שפירוש זה הוא נגד פשט סוגייתנו. ויש להבין למה דחה רש"י את ההסבר הפשוט לטובת פירושו.

והנה, גם הראב"ד השיג על הרמב"ם:

"אמר אברהם: חתך ממנו הזמן ונתנו לה לכתחילה לא תינשא, שהרי משלושה גטין פסולין הוא זה".

כלומר, אם הבעל חתך את זמן הגט ואז מסרו לאשתו, הרי גירש את אשתו בגט שאין בו זמן. ואם כן לכאורה דין הגט כדין כל גט שאין בו זמן. על כרחנו יש לפרש את הסוגיה כרש"י, ושיטת הרמב"ם צריכה עיון.

ונראה שהרמב"ם חלק על הראב"ד והבין שזמן אינו דין במעשה הגירושין, המחייב את האדם לגרש את אשתו בגט שיש בו זמן. אלא תקנת זמן היא דין בכתיבת הגט. לכן, גט שנכתב בלי זמן - פסול, אך אם כתב גט עם זמן, ומחק את הזמן ואחר כך נתן הגט לאשתו, הגט כשר. לכן הגמרא שואלת מה הועילו חכמים בתקנתם אחרי שקבעה "אהנו דלכתחילה לא תינשא".[1]

ב. מחקה לזמן

רש"י פירש שקושיית הגמרא נאמרה גם לרבי יוחנן, הסובר שתיקנו זמן משום בת אחותו - "וכשמוציאתו הרי היא בחזקת מגורשת ולא מיקטלה מה הועילו חכמים בתקנתן". כלומר, למרות שהאישה עומדת בחזקת אשת איש ויש עדים שזינתה, אם יש בידה גט בלי זמן היא אינה נהרגת. וקשה שהרי מאחר ואנו לא יודעים מתי נתגרשה, יש להעמידה על חזקת אשת איש ולהרגה!

לאמיתו של דבר, שאלה זו קשה על עצם שיטת רבי יוחנן. שהרי ר' יוחנן קבע שמטרת תקנת הזמן בגט היא למנוע חיפוי על בת אחותו. על כרחנו נמצאנו למדים כי אשת איש שזינתה תינצל על ידי הצגת גט בלי זמן, למרות שהיא בחזקת אשת איש. ועיין בתוספות לעיל:

"שלא יחפה עליה כשאין בו זמן, דלא אמרינן אוקמה אחזקת אשת איש והשתא הוא דאיגרשה, כיוון שהיא גרושה לפנינו" (דף יז. ד"ה משום בת אחותו).

בהסבר תירוץ זה אפשר לומר שמאחר והאישה גרושה כעת, ישנה חזקה של המצב העכשווי (חזקה דהשתא), ואם כן יש כאן שתי חזקות הסותרות ומבטלות זו את זו. שהרי היסוד עליו בנוי עיקרון החזקה הוא שמה שהיה בנקודת זמן ידועה נמשך גם ממנה והלאה; ויש אפוא להניח גם כי מה שקיים עכשיו כבר היה קודם לכן. הלכך שתי החזקות מכחישות זו את זו, והואיל ואנו מסופקים, פטורה האישה ממיתת בית דין.

אולם, ניתן לפרשו גם אחרת ולומר כי למרות שהיא גרושה לפנינו, היא עדיין בחזקת אשת איש, ובכל זאת אין להרגה על סמך חזקה זו. בטעם הדבר יש לציין כי קיימים שני סוגים של חזקות: יש חזקות המבררות את המציאות ועל ידי כך מכריעות ספק מסוים. על סמך חזקה כזו אין לנו כל ספק לגבי מה שאירע, והדין נפסק בתורת ודאי. אולם, ישנן חזקות שאינן מבררות כך שהספק נשאר בעינו, ואף על פי כן דיני חזקה קובעים פסק מסוים, פסק הניתן בתורת ספק. לענייננו יש לומר שבמקרה שהאישה אינה גרושה לפנינו הפסק שהיא אשת איש הוא בתורת ודאי. אולם אם היא גרושה לפנינו, אף על פי שאפשר עדיין להעמידה בחזקת אשת איש, יש ספק באשר למעמדה, ואין בכוח החזקה לברר ספק זה. לכן, אף על פי שאנו פוסקים על פי החזקה שהיא אשת איש, פסק זה אינו אלא בתורת ספק ואין האישה נהרגת על פיו.

אלא שעל דברינו אלה קשה ממקום אחר: הגמרא ביבמות דנה בשאלה מדוע אין כותבים זמן בשטר קידושין כדי למנוע חיפוי על בת אחותו, והיא מסבירה שתקנה כזאת לא הייתה מועילה:

"היכי ליעביד? לינחה גבי דידה - מחקה ליה. לינחה גבי דידיה - זמנין דבת אחותו היא ומחפה עלה. לינחה גבי עדים - אי דזכירי, ליתו ליסהוד; ואי לא, זמנין דחזו מכתבא ואתו מסהדי, ורחמנא אמר 'מפיהם ולא מפי כתבם'. אי הכי, בגירושין נמי נימא הכי? התם להצלה דידה קאתי, הכא לחובה דידה קאתי". (דף לא:)

ורש"י שם פירש:

"להצלה דידה קאתי - וליכא למיחש דלמא מחקה ליה, דכי אתו סהדי דזינתה, אי לא מייתא שטרא דאיגרשה מקמי הכי מוקמינן לה בחזקת אשת איש, ומיהו אי לא תקון רבנן זמן הווה מצי לאחפויי עלה ומספיקא לא קטלינן לה, אבל השתא דתקון רבנן, אי לא מייתא ליה מוקמינן לה אחזקה וקטלינן לה".

לכאורה, דברי רש"י הם נגד מה שאמרנו לעיל, שאין האישה נהרגת משום חזקת אשת איש שהרי גרושה לפנינו. הרי לפי רש"י אישה שמחקה את זמן הגט נהרגת למרות שהיא מוציאה גט בלי זמן! ועיין בתוספות שדחו את פירושו מכוח סוגייתנו:

"ואין נראה, דבהדיא אמר בפרק שני דגטין (דף יז:): 'גזייה לזמן ויהביה ניהלה מה הועילו חכמים בתקנתן', ומשני: 'לרמאי לא חיישינן', אלמא כי ליכא זמן לא קטלינן לה".

וקשה, מה ההבדל לדעת רש"י בין אישה שמחקה את הזמן - שנהרגת, לבין מקרה של גזייה לזמן - שהגט מצילה. האם מחק גרע ממספריים?

לכאורה אפשר לחלק בין שתי הסוגיות בצורה פשוטה אם נקבל הנחה אחת. הראשונים נחלקו בשאלה מתי חל גט מאוחר (גט שהתאריך הכתוב בו מאוחר לתאריך שבו נכתב באמת): הראב"ד (הל' גירושין פ"א הכ"ו) סובר כי לעניין אישות הגט חל מיד, ותכף אחרי נתינתה היא מותרת. לעומתו סוברים תוספות (דף יז. ד"ה ריש לקיש) שאין הגירושין חלים עד לזמן הכתוב בגט.

כל זאת - אם הזמן היה כתוב בגט בשעת הנתינה; אך אם הבעל חתך את הזמן לפני הנתינה, ברור שחלות הגט היא מידית. ממילא, אם אין שום זמן כתוב בגט או אם "גזייה לזמן דידיה ויהביה ניהלה" - הרי גרושה לפנינו, הואיל והגירושין חלו בשעת הנתינה. אבל אם הבעל נתן לאשתו גט שכתוב בו זמן, והיא מחקה את הזמן אחרי הנתינה, אין גרושה לפנינו, כי ייתכן שהזמן היה אחרי שעת הנתינה והגירושין עדיין לא חלו. וכך אכן תירץ הפני יהושע.

ג. גט הבא ממדינת הים

אולם נראה שאין זה הפירוש הנכון בשיטת רש"י. דגרסינן לקמן (דף יח.):

"אמר ליה רבינא לרב אשי: גטין הבאים ממדינת הים דמיכתבי בניסן ולא מטו עד תשרי, מה הועילו חכמים בתקנתם? אמר ליה: הנהו קלא אית להו".

ופירש שם רש"י:

"קלא אית להו - ובין לעניין זנות ובין לעניין פירות בעיא לאתויי ראיה אימת מטא גטה לידה".

והרי כאן אין מדובר בגט מאוחר, ואם כן הרי גרושה לפנינו, ולמה היא חייבת להביא ראיה על שעת הגירושין לעניין זנות כדי להיפטר ממיתת בי"ד? וכך הקשו בתוספות:

"תימה, דלעניין זנות דנהי דידוע שלא בא לידה ביום הכתוב בו, מכל מקום יכול לחפות ולומר שנתן לה קודם שזינתה, כמו קודם שתיקנו זמן".

עד כה אימצנו את הפתרון של תוספות שאין הולכים אחרי חזקת אשת איש בגלל המצב הנוכחי - הרי גרושה לפנינו. אולם המעיין היטב בדברי רש"י יגלה שאין הוא מקבל שיטה זו. שכך כותב רש"י בתחילת הסוגיה:

"משום בת אחותו - והיא אשתו, ושמא תזנה תחתיו, וחס עליה שלא תיחנק, וכותב לה גט בלא זמן ונותן לה, וכשמעידין עליה בבית דין מוציאה גטה ואומרת 'גרושה הייתי, ופנויה באותה שעה' " (דף יז.).

מדויק בלשונו, שהאישה צריכה לטעון שהייתה פנויה באותה שעה, ומשמע שאם אין היא טוענת כך הורגים אותה משום חזקת אשת איש; ואילו לפי שיטת תוספות אפילו בלי שום טענה אינה נהרגת משום שגרושה לפנינו!

לאור דיוק זה יש לשוב ולבחון את שיטת רש"י. ונראה שלשיטתו רק אם יש לאישה טענה שהתגרשה לפני הזנות אינה נהרגת. אבל אם אין לה טענה או שטענתה חשודה היא נהרגת, משום שבחזקת אשת איש קיימא. ממילא יש לומר שאם הבעל חתך את הזמן ומסר לאשתו את הגט, אין שום ריעותא (חולשה) בטענתה, ואם היא אומרת 'גרושה הייתי באותו זמן' אינה נהרגת. אבל אם קיבלה מבעלה גט עם זמן, ואחר כך היא בעצמה מחקה את הזמן, טענתה חשודה (אם לא זינתה - למה טרחה למחוק את הזמן) ואינה מתקבלת, והיא נהרגת משום חזקת אשת איש.

גם לגבי גט הבא ממדינת הים (דף יח.) כותב רש"י כי האישה נהרגת אם לא הביאה ראיה מתי הגיע הגט לידה. ונראה לפרש שגם כאן יש פסול בטענתה: בכל גט הבא ממדינת הים יש קול, ולפי דרכנו יש לפרש שקול זה מציין מתי ניתן הגט ומתי הכריז המביא אותו 'בפניי נכתב ובפניי נחתם' (כפי שאומרת המשנה הראשונה במסכת). אם היא משקרת - הקול סותר את טענתה. ממילא, אם האישה טוענת שהתגרשה לפני התאריך שהתפרסם על ידי הקול, עליה להביא ראיה מתי הגיע הגט לידה. ואם לא הביאה ראיה היא נהרגת משום חזקת אשת איש, משום שאין אנו מקבלים את טענתה נגד הקול.

 

מקורות ושאלות הכנה לשיעור הבא
גיטין יח ע"א
"מאימתי מונין לגט"
א. יח. - "איתמר מאימתי מונין... והלכתא משעת כתיבה". מדוע יש סוברים שמונין משעת כתיבה? מהי סברת החולקים? היעזר בתוד"ה השולח.
ב. רקע לסוגיה - דין הבחנה: יבמות מא. במשנה השנייה, ובגמרא עד "עולה לחליצה"; מב. - "וכן שאר... דלא לפגע בהו ערווה". מה ההבדל בין שמואל לרבא מבחינת אופי דין הבחנה? בשיטת שמואל עמוד על התוספת בדברי רש"י (ד"ה ולזרעך אחריך), מעבר לפשט הסוגיה (השווה לרמב"ם הלכות גירושין פי"א הי"ח).
ג. יבמות מא: - "ת"ר יבמה שחלצו לה... לא ר"ש"; שם תוד"ה מאי שנא, וברש"ש על תוספות שם. לאור יסודו של הרש"ש, נסה להסביר את סברת המחלוקת בסוגייתנו.

[1] עיין עוד בחידושי הרשב"א ד"ה גזייה לזמן, ובאור שמח על הרמב"ם.