דילוג לתוכן העיקרי

יחזקאל פרק מ"ה | מיקומו של בית המלך לאורך הדורות

קובץ טקסט
בשיעור הקודם התחלנו לעיין באופיה של ההנהגה העתידית של עם ישראל. התייחסנו לכינוייהם של המנהיגים כפי שהם מופיעים בספר יחזקאל, והתמקדנו ביחס בין 'מלך' ל'נשיא'. באופן פשוט נראה כי המילה 'מלך' מתייחסת למלכות שהיתה בסוף ימי הבית הראשון, על כל תחלואיה וחטאיה, ואילו המילה 'נשיא' מתייחסת למנהיגות שלאחר חורבן הבית הראשון, ובפרט למנהיגות המתוארת בפרקי הגאולה והנחמה.
 
בשיעור זה ברצוננו לבחון את משמעות מיקומה של אחוזת הנשיא, הנמצאת במרחק משמעותי מבית ה'. נראה במה מיקום זה שונה ממיקומו של בית המלך מימי שלמה ועד סוף ימי הבית הראשון, ומהי המשמעות הרוחנית של השינוי.
 
בפרקים הללו מגמת הנביא הינה החזרת עטרה ליושנה, ועל כן אין בהם אזכור של הכינוי 'מלך' אלא רק 'נשיא', והכוונה להחזרת המלוכה לבית דוד. אפשר כי הנביא יחזקאל רומז כאן לנבואת ישעיהו (יא, א) – "ויצא חוטר מגזע ישי...". מן הפרקים עולה כי במעמדו של הנשיא יחולו מספר שינויים משמעותיים.

מקום אחוזת הנשיא

הנביא מתאר חלוקה חדשה של ארץ ישראל בין השבטים, השונה מחלוקת הנחלות שנהגה מימי יהושע ועד סוף ימי הבית הראשון.
 
הארץ תחולק לחלקים מקבילים, המשתרעים מן הים התיכון עד הגבול המזרחי, וכל שבט יקבל נחלה ברוחב שווה – עשרים וחמשה אלף קנים, כלומר מאה וחמישים אלף אמות (כשבעים וחמישה קילומטר). ברור שהגבול הצפוני של הממלכה יהיה הרבה יותר צפוני מהגבול הצפוני של ממלכת ישראל בעבר. ברור גם שהחלוקה על ידי קווי גבול ישרים אינה חלוקה טבעית, הלוקחת בחשבון את התנאים הטופוגרפיים. על כן ברור שגם מבחינת ההיקף העצום של הנחלות וגם מבחינת החלוקה הסכמטית בין השבטים השונים ישנה יציאה מגדרי הטבע הרגילים. אחת מן הרצועות הללו נקראת "התרומה לה'", והיא מיועדת לכהנים, ללויים ולנשיא.
 
כזכור, שטחה של כל רצועה הוא עשרים וחמישה אלף קנים. שטח התרומה לה' יתחלק כך: עשרת אלפים קנים לכהנים – בשטח זה נמצאים הר הבית והמקדש, עשרת אלפים קנים ללווים, וחמשת אלפים קנים ל"עיר".[1]
 
שטח התרומה לה' הוא ריבוע של עשרים וחמישה אלף קנים ממזרח למערב על עשרים וחמישה אלף קנים מצפון לדרום.[2] ריבוע זה משאיר בין הים התיכון לגבול המזרחי, שהוא הירדן, עודף בצדדים המזרחי והמערבי. העודף הזה ניתן לנשיא כאחוזה, שמשתרעת משני העברים של שלושת הרצועות, כפי שמבואר (מה, א-ח):
 
"וּבְהַפִּילְכֶם אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה' קֹדֶשׁ מִן הָאָרֶץ אֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אֹרֶךְ וְרֹחַב עֲשָׂרָה אָלֶף קֹדֶשׁ הוּא בְכָל גְּבוּלָהּ סָבִיב: יִהְיֶה מִזֶּה אֶל הַקֹּדֶשׁ חֲמֵשׁ מֵאוֹת בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת מְרֻבָּע סָבִיב וַחֲמִשִּׁים אַמָּה מִגְרָשׁ לוֹ סָבִיב: וּמִן הַמִּדָּה הַזֹּאת תָּמוֹד אֹרֶךְ (חמש) חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וְרֹחַב עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וּבוֹ יִהְיֶה הַמִּקְדָּשׁ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים: קֹדֶשׁ מִן הָאָרֶץ הוּא לַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי הַמִּקְדָּשׁ יִהְיֶה הַקְּרֵבִים לְשָׁרֵת אֶת ה' וְהָיָה לָהֶם מָקוֹם לְבָתִּים וּמִקְדָּשׁ לַמִּקְדָּשׁ: וַחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אֹרֶךְ וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רֹחַב (יהיה) וְהָיָה לַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי הַבַּיִת לָהֶם לַאֲחֻזָּה עֶשְׂרִים לְשָׁכֹת: וַאֲחֻזַּת הָעִיר תִּתְּנוּ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים רֹחַב וְאֹרֶךְ חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף לְעֻמַּת תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ לְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה: וְלַנָּשִׂיא מִזֶּה וּמִזֶּה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְלַאֲחֻזַּת הָעִיר אֶל פְּנֵי תְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וְאֶל פְּנֵי אֲחֻזַּת הָעִיר מִפְּאַת יָם יָמָּה וּמִפְּאַת קֵדְמָה קָדִימָה וְאֹרֶךְ לְעֻמּוֹת אַחַד הַחֲלָקִים מִגְּבוּל יָם אֶל גְּבוּל קָדִימָה: לָאָרֶץ יִהְיֶה לּוֹ לַאֲחֻזָּה בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא יוֹנוּ עוֹד נְשִׂיאַי אֶת עַמִּי וְהָאָרֶץ יִתְּנוּ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְשִׁבְטֵיהֶם".
משמעותו המעשית של מיקום אחוזת הנשיא בצידי רצועת הכהנים, שבתוכה נמצא המקדש, היא הרחקת בית הנשיא עשרות קילומטרים מבית ה'. הרחקה זו הינה שינוי משמעותי בהשוואה למיקומו של בית המלך במהלך רוב ימי הבית הראשון. על מנת להבין את משמעות השינוי, ננסה לבחון מה היה מיקומו של בית המלך בימי הבית הראשון, ומה משמעותו של מיקום זה.

מיקום בית המלך בימי הבית הראשון

ביחס למיקום בית המלך, יש לחלק את ימי הבית הראשון לשני פרקי זמן: פרק הזמן הראשון – מימי שלמה עד ימי חזקיהו,[3] והשני – מימי מנשה עד חורבן הבית. הכתוב (מלכים ב כא, יח) מספר על המלך מנשה: "וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּגַן בֵּיתוֹ בְּגַן עֻזָּא וַיִּמְלֹךְ אָמוֹן בְּנוֹ תַּחְתָּיו". הכתוב מתייחס לקבורתו של המלך, ובשונה מכל המלכים שלפניו – לא נאמר במפורש שהוא נקבר בתוך עיר דוד, בחלקת הקבורה המלכותית של מלכי בית דוד, אלא במקום אחר, הנקרא "גן עוזא", וככל הנראה אינו נמצא בתוך עיר דוד אלא מחוצה לה.[4]
 
לצד ההתייחסות למקום קבורתו של מנשה, הכתוב מציין כי הוא נקבר "בגן ביתו". אפשר להציע שאין סמיכות גיאוגרפית בין הבית לגן: בית המלך בימי מנשה שכן במקום שבו שכן בימי המלכים שקדמו לו, ו"גן ביתו", שהוא "גן עוזא", שכן במקום אחר. אך אנו נוטים יותר לקבל את הדעה הגורסת כי בשונה מכל המלכים שקדמו לו, המלך מנשה העביר הן את בית המלך והן את מקום קבורת המלך לאזור גן עוזא, הנמצא, על פי הצעתנו, במרומי הגבעה המערבית, בסמוך למקום המכונה "קבר דוד" בהר ציון. על פי הבנה זו, אין זה מקרי שהמלך שהנביא ירמיהו מייחס אליו, יותר מכל אחד אחר, את האחריות הישירה לחורבן המקדש וירושלים, הוא המלך שעוזב את בית המלך הקודם ואת מקום הקבורה של המלכים שקדמו לו (ששכן, כנראה, בדרום עיר דוד).
 
בדיוננו כאן נתמקד תחילה בבית המלך שנבנה על ידי שלמה.[5]

א.ההיגיון הטופוגרפי והמציאותי

האזור שמצפון לעיר דוד הוא המקום הנוח, הקרוב וההגיוני ביותר למקם בו את בית המלך. עם עלייתו של שלמה למלכות הוא מבסס ומעמיק את מעמדה של ירושלים כבירת מלכות ישראל. כך מתאר הכתוב (מלכים א ט, טו) את מפעלי הבנייה של שלמה: "וְזֶה דְבַר הַמַּס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּיתוֹ וְאֶת הַמִּלּוֹא וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְאֶת חָצֹר וְאֶת מְגִדּוֹ וְאֶת גָּזֶר".
 
ההנחה ההגיונית היא כי עיר דוד, עיר קטנה בהיקפה (כשישים דונם), היתה מאוכלסת בימי דוד במלואה, על ידי תושבים שונים ועל ידי פקידות מלכותית. לכן, כששלמה מעוניין לבנות את ארמון המלכות שלו, הוא מחפש, באופן טבעי, שטח מחוץ לעיר דוד. יש לזכור כי עם ביסוס המלכות והרחבת המנגנון המלכותי ומפעלי הבנייה, נדרש מקום רחב יותר לצורך מבני בית המלך. המקום המתבקש נמצא על הגבעה המזרחית, מצפון לעיר דוד – זהו מקום פנוי, צמוד לעיר ומעליה. מצפון לאזור זה, בפסגת הגבעה, נמצא המזבח שבנה דוד לאחר קניית גורן ארונה היבוסי (שמואל ב כד, כה; דברי הימים א כא, כו). על פי הבנה זו, מיקומו של בית המלך נובע משיקולים מעשיים ומציאותיים.

ב.ראיות מהפסוקים

הכתוב אינו מתאר במפורש את מיקום בית המלך. מהפסוקים (מלכים א, ז, א-יב) עולה כי מכלול בית המלך כולל בתוכו מספר בניינים: בית יער הלבנון (מידותיו: מאה אמה אורכו, חמישים אמה רוחבו ושלושים אמה קומתו), ביתו וביתה של בת פרעה. יש להניח כי השטח הכולל של בית המלך, על בנייניו השונים, היה שטח גדול למדי (די במידותיו של בית יער הלבנון בלבד כדי להגיע למסקנה זו).
 
לעניות דעתנו, אפשר לעמוד על מיקומו המשוער של בית המלך מתוך הכתובים. בתיאור המלכת המלך יהואש (מלכים ב יא, יט) נכתב כך: "וַיֹּרִידוּ אֶת הַמֶּלֶךְ מִבֵּית ה' וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ שַׁעַר הָרָצִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב עַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים". מפסוק זה ניתן לדייק כי בית המלך נמוך מבית ה'. כמו כן, מן התיאור עולה התחושה כי בית המלך קרוב לבית ה'. צירוף שני הנימוקים מלמד כי בית המלך נמצא מעל העיר, ומתחת לבית ה'. בנוסף, בספר ירמיהו (כו ,י) נאמר: " וַיִּשְׁמְעוּ שָׂרֵי יְהוּדָה... וַיַּעֲלוּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ בֵּית ה' וַיֵּשְׁבוּ בְּפֶתַח שַׁעַר ה' הֶחָדָשׁ". גם מפסוק זה ניתן להסיק כי בית המלך נמצא מתחת לבית ה'. על פי שני הכתובים, אפשר להציע כי בית המלך נמצא למרגלות בית ה', אך על אותה גבעה עצמה.
 
כפי שהזכרנו לעיל, ביתה של בת פרעה נמנה בין הבתים הנמצאים במכלול בנייני בית המלך. בתחילת נישואיה עם שלמה היא ישבה בעיר דוד, וכך מתאר הכתוב (מלכים א ט, כד) את מעברה לביתה החדש: "אַךְ בַּת פַּרְעֹה עָלְתָה מֵעִיר דָּוִד אֶל בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ". ההבנה הפשוטה של הכתוב היא שבת פרעה עלתה ממקום מגוריה הנוכחי, בעיר דוד, אל ביתה שבמכלול בנייני בית המלך, ונראה שבית המלך נמצא מעל עיר דוד.
 
כך עולה גם מן הכתוב המקביל בדברי הימים (ב ח, יא): "וְאֶת בַּת פַּרְעֹה הֶעֱלָה שְׁלֹמֹה מֵעִיר דָּוִיד לַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ כִּי אָמַר לֹא תֵשֵׁב אִשָּׁה לִי בְּבֵית דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי קֹדֶשׁ הֵמָּה אֲשֶׁר בָּאָה אֲלֵיהֶם אֲרוֹן ה'".
ייתכן גם כי זוהי כוונת המשורר בתהלים (מח, ג), המתאר את ירושלים כך: "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב". אולי רמוז בדבריו כי קריית המלך שוכנת בצפון העיר, כפי שניתן לדייק מן הפסוקים שצוטטו לעיל.
הצעה זו מקבלת חיזוק מדבריו של הנביא יחזקאל (מג, ז-ח):
 
"וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם אֶת מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם בִּזְנוּתָם וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם בָּמוֹתָם: בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם וְטִמְּאוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וָאֲכַל אֹתָם בְּאַפִּי: עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת זְנוּתָם וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם מִמֶּנִּי וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם לְעוֹלָם".
 
מעבר למשמעויות הרוחניות מרחיקות הלכת של דברי הנביא ביחס להשלכות הקשות של הצמדת בית המלך לבית ה', ניתן ללמוד מדבריו כי בית המלך היה צמוד מאוד לבית ה' – רק הקיר מפריד בין הסִפִּים והמזוזות של שני הבתים.
אם כן, אפשר ללמוד מן הפסוקים כי מכלול בית המלך שבנה שלמה שכן בגבעה המזרחית של ירושלים, מצפון לעיר ומדרום לבית ה', כשבחלק מן הפסוקים בולטת הקרבה הפיזית הגדולה בין בית ה' לבית המלך.

ג.ראיות מן הממצא הארכאולוגי

אם נניח שבית ה' נמצא בפסגת הר המוריה ואילו גבולה הצפוני של עיר דוד נמצא מדרום לכביש המחבר כיום את שער האשפות לשער האריות, הרי שמכלול בנייני בית המלך נמצא ביניהם.
 
שטח זה כולל את כל חלקו הדרומי של הר הבית כפי שהוא מוכר כיום, כלומר 80-100 מטר בקצה הדרומי של הר הבית, האזור שהיום בנויים בו מסגד אל אקצא ואורוות שלמה. כמו כן, כל אזור חפירות הכותל הדרומי כלול בשטח המשוער של מכלול בנייני בית המלך. הממצא הארכיאולוגי הרלוונטי לימי הבית הראשון באזור זה מועט מאוד.
 
באזור הר הבית לא נערכה חפירה מסודרת. באזור חפירות הכותל הדרומי, המכונה "הָעֹפֶל", השכבות המאוחרות יותר (ובפרט הבניינים המתוארכים לתקופת הורדוס, שיסודותיהם בנויים בחלקם על הסלע) הרסו את רוב הממצאים מימי בית ראשון.
מתוך הממצאים שניתן לתארך לימי בית ראשון, נזכיר את הדברים הבאים: בשטח של "אל אקצא אל קדימה", מתחת למסגד אל אקצא, נמצאו קורות עצי ארז לבנון, ברוש מצוי, אלון, צפצפה ודולב. בדיקה מדעית של גיל העצים (בדיקה דנדרוכרונולוגית) העלתה כי אחת מקורות הברוש המצוי מתוארכת לימי בית ראשון, וגילה נקבע ל-2600 שנה, וגילה של קורה אחת של אלון תורכי נקבע גם הוא ל-2600 (בסטייה של עד 180 שנה).
 
קורת הברוש הקדומה שימשה ככל הנראה בבית המלך או בבית ה' בסוף ימי בית ראשון.
 
בחפירות הכותל הדרומי, השרידים היחידים שהשתמרו נמצאו בדרום מזרח החפירה, שם נתגלו בעיקר יסודות של מבנה בית שער. השער מוליך אל העיר ממזרח, והוא נבנה במתכונת של שני זוגות תאים משני צדי מעבר השער. בצד דרום מזרח נסמך אל השער מבחוץ מגדל גדול מידות שתמך, ככל הנראה, בקצה הדרך העולה אל השער ממעיין הגיחון ומנחל קדרון. המבנה מתוארך על ידי החופרת אילת מזר למאה התשיעית לפני סה"נ. ראוי לציין כי הכתוב מעיד על המלך יותם (דברי הימים ב כז, ג) כי "הוּא בָּנָה אֶת שַׁעַר בֵּית ה' הָעֶלְיוֹן וּבְחוֹמַת הָעֹפֶל בָּנָה לָרֹב".
 
החופרת מציעה לזהות את השער עם "שער המים" ואת המגדל עם "המגדל היוצא" – שני מבנים המוזכרים בתיאור שיקום החומה הקדומה על ידי נחמיה (ג, כו): "וְהַנְּתִינִים הָיוּ יֹשְׁבִים בָּעֹפֶל עַד נֶגֶד שַׁעַר הַמַּיִם לַמִּזְרָח וְהַמִּגְדָּל הַיּוֹצֵא". מצפון מזרח לשער נתגלו שרידי מבנה ציבור גדול, אף הוא מן המאה התשיעית לפנה"ס. חלק מן החדרים שימשו לאחסון שמן ויין, כפי שמלמדים הקנקנים הגדולים שנתגלו בהם. ככל הנראה בית השער והמגדל הבולט שייכים לביצור ולכניסה המובילה אל אזור בית המלך, ואילו מבנה הציבור הינו חלק מן המחסנים הממלכתיים של בית המלך. הצעה זו סבירה והגיונית, הן מצד האופי הציבורי של הממצאים והן מצד מיקומם וזמנם.
 
אם כן, השיקולים המציאותיים, המקראות ובמידה מסוימת גם הממצא הארכיאולוגי מאפשרים להציע כי מכלול בנייני בית המלך בימי שלמה נבנה בגבעה המזרחית, בשטח שבין גבולה הצפוני של עיר דוד לבין פסגת הר המוריה, בין העיר ובין בית ה'.

משמעות מיקום בית המלך מעל העיר ולמרגלות בית ה'

לאחר הבאת הראיות למיקום מכלול בנייני בית המלך, עלינו לבחון האם השיקולים למיקום זה הם שיקולים מעשיים ומציאותיים בלבד (שטח פנוי, קרבה לעיר ונוחות גישה), או שישנם גם שיקולים רוחניים, המבטאים תפיסה ממלכתית מסוימת, הקשורה למיקום המבנים.
 
חשוב להתייחס לשני היבטים בנוגע למיקום: האחד – הקרבה של בית המלך לבית ה', והשני – המיקום היחסי של הבית, מעל העיר ומתחת לבית ה'.
 
האם על פי הפסוקים בית המלך קשור יותר לעיר או לבית ה'? ובלשון אחרת: האם מבנה בית המלך הוא חלק ממפעלי הבנייה הממלכתית של שלמה, יחד עם בית ה', או שהוא קשור במהותו אל העיר, ורק מבחינת המיקום הוא אינו שוכן בעיר?
עיון בפרקים ו-ח במלכים א' מלמד כי בניית מכלול בנייני בית המלך (בית יער הלבנון, בית שלמה ובית בת פרעה) מתוארת באמצע תיאור בניין בית ה'. מתברר כי שני המבנים, בית ה' ובית המלך, נבנו כמכלול אחד, שנבנה ברצף מבחינת המקום והזמן.
 
מהי משמעות הדבר?
מבנה פרקי המקדש במלכים א' הוא כך:  
  
ו, א-י: המבנה החיצון של בית המלך.       
ו, טו-לח: פנים הבית.     
ז, א-יב: מבני בית המלך. 
ז, יג-נא: כלי הנחושת במקדש.     
ח: חנוכת בית ה' ותפילת שלמה.
 
מעניין במיוחד הניסוח המופיע בדברי הימים (ב, א יח): "וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ". הכתוב מציג יחידה אחת, הכוללת שני בתים – בית למלך מלכי המלכים ובית למלך בשר ודם. שני המבנים קשורים זה לזה: המלכות הארצית צריכה להיות קשורה למלכות ה', ולכן ארמון המלך צריך להיות קשור לארמונו של מלך מלכי המלכים.[6]
 
מאידך גיסא, הכתוב במלכים (א ט, י) אומר: "וַיְהִי מִקְצֵה עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ". כאן מתוארים הבתים כ"שני בתים", ולא כיחידה אחת. דבר זה מתיישב עם הכתוב (מלכים א ו, לח – ז, א) המתאר את סדר בניית הבתים – בזה אחר זה:
 
"וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל (משפטו) מִשְׁפָּטָיו וַיִבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים: וְאֶת בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה".
 
הכתוב אינו מפרט את מועד חנוכת בית המקדש ביחס לבניין בית המלך, אך לפי עניות דעתנו חנוכת בית ה' התרחשה בתום עשרים שנות הבניין של שני הבתים – בית ה' ובית המלך.
 
יחסי המיקום בין בית ה' לבית המלך יוצרים מבנה מדורג, המשתקף הן במציאות הגאוגרפית – בית המלך נמצא בתווך, בין העיר ובין המקדש, הן במציאות הטופוגרפית – בית המלך גבוה מעיר דוד ונמוך מבית ה'. מבנה טופוגרפי זה מלמד על המשמעות הרוחנית האידאלית של המלכות: כבר במצות מינוי המלך (דברים יז, טו) נאמר "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ", כלומר שני גורמים שותפים בהמלכת המלך – בחירתו על ידי הקב"ה וקבלתו על ידי העם. על התנהגותו של המלך בתפקידו מצווה התורה בהמשך (שם יח-יט):
 
"וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם: וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם".
 
הרמב"ם (הלכות מלכים ג, א) מפרט:
 
"בעת שישב המלך על כסא מלכותו... כותב שני ספרי תורה, אחד מניחו בבית גנזיו... והוא 'וקרא בו כל ימי חייו', משנה תורה. והשני לא יזוז מלפניו... יוצא למלחמה והוא עמו, נכנס והוא עמו יושב בדין עמו, מיסב והוא כנגדו, שנאמר 'והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו'".
 
ודוק: מדברי הרמב"ם עולה כי החיוב לשאת את ספר התורה תמיד אינו רק חיוב פרטי, אלא חלק מתפקידו של המלך – לבצע את משימות המלכות (כגון מלחמה או ישיבה בדין) לאור התורה, מתוך מגמה כללית לאחד את העם תחת שלטונה הממלכתי של התורה.
 
מיקומו של בית המלך מתחת למקדש ומעל לעיר מסמל את תפקיד המלכות כאמצעי לאיחוד העם ולהנהגתו בדרך התורה והמצוות. כשם שהמלך חייב לקחת עמו את ספר התורה לכל מקום שאליו הוא הולך, כך גם ביתו סמוך לבית ה' כדי שיזכור בכל עת את מקור סמכותו מחד גיסא, ולעיר כדי שיזכור את מחויבותו כלפי העם מאידך גיסא.
 
גם בחינת המבנה הפנימי של בנייני בית המלך בהשוואה לבית ה' מלמדת על הזיקה הפנימית העמוקה בין שני הבתים.[7]
 
כאמור, התיאור של מבני בית המלך אינו מפורט דיו לציור תבנית מסודרת של היחס בין המבנים השונים, ונעיר כאן רק על כמה נקודות המשותפות לבית המלך ולבית ה'.
 
לפי ההבנה שאולם העמודים, האולם שלפניו ואולם המשפט הם מכלול אחד (בין אם כולם מהווים חלק מבית יער הלבנון ובין אם לאו), תיתכן הקבלה בין תבניתו של מכלול זה ובין תבניתו של בית ה': אולם העמודים מקביל להיכל; האולם שלפניו, שבחזיתו עמודים, מקביל לאולם, שגם בחזיתו יש שני עמודים – יכין ובועז; ושני המבנים מצויים בתוך חצר גדולה.
 
את ההקבלה משלים "אוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט שָׁם, אֻלָם הַמִּשְׁפָּט" (מלכים א ז, ז), התופס, על פי הכתובים, מקום חשוב בחלקו הפנימי של ארמון המלך. תיאור זה רומז למקראות כגון "וָאֶרְאֶה אֶת אֲ-דֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא" (ישעיהו ו, א) או "יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק" (תהילים ט, ה), והוא מקביל את אולם המשפט, מבחינת מקומו ועניינו, לדביר (אלא שבאולם המשפט ממלא את החלל כס המשפט, ואילו בדביר ממלאים אותו הארון והכרובים).
 
הקבלה זו, אם נכונה היא, תובן לאור מרכזיותו של יסוד הצדק במהותה של המלכות, וההקבלה בין הצדק והמשפט במלכות ה' לבין הצדק והמשפט הנדרשים ממלכות בשר ודם. מלך מלכי המלכים, המלך המשפט, יושב על כיסא מלכותו בבית קודשי הקודשים, ומבין שני הכרובים יוצאים תורה ומשפט לעולם (ראה שמות כה, כב; במדבר ז, פט), לקיים מה שנאמר "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב, ג; מיכה ד, ב); ובמקביל (ולהבדיל!) יושב שלמה, מלך בשר ודם, באולם המשפט, החדר הפנימי של ארמונו, ומוציא משם משפט לאור. ושוב: מקומם של אולם הכיסא ושל בית המלך כולו למרגלות כיסא מלכות ה' צריך להשפיע על הדרך שבה המלך דן את העם.
 
גם בסגנון הבנייה יש הקבלות רבות בין שני הבתים. במלכים (א ז, יב) הכתוב קושר במפורש בין שניהם: "וְחָצֵר הַגְּדוֹלָה סָבִיב שְׁלֹשָׁה טוּרִים גָּזִית וְטוּר כְּרֻתֹת אֲרָזִים וְלַחֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וּלְאֻלָם הַבָּיִת". הקשר ההדוק שב ומודגש בכמה לשונות דומים הנזכרים בנוגע לבית יער הלבנון ולבית ה': "ספון בארז", "שקופים", "אולם העמודים", "שלושה טורים גזית וטור כרותות ארזים".
 
בשיעור זה בחנו את מיקומה של אחוזת הנשיא בתיאורו של הנביא יחזקאל. על מנת להבין את משמעות החידוש של מקום זה, הנמצא בריחוק רב מן המקדש, התחלנו לעיין בתיאור מבנה בית המלך למרגלות בית ה' מימי שלמה המלך ועד ימי המלך חזקיהו. בשיעור הבא, בעזרת ה', נשלים את בחינת המשמעות הכוללת של מיקום בית המלך, ונחזור ונבחן את נבואותיו של יחזקאל בהשוואה למצב ששרר בימי הבית הראשון.[8]
* * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יצחק לוי
עורך: יהודה רוזנברג, תש"ף
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                               http://etzion.org.il
האתר באנגלית:                      http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
* * * * * * *
[1]     חלוקה זו מעוררת שאלה בנוגע ליחס בין העיר ובין המקדש, המרוחקים זה מזה. שאלה זו צריכה עיון, ולא נרחיב בה במסגרת זו.
[2]     נזכיר כי כל קנה הוא שש אמות, כך שמדובר על שטח ענק לכל נחלה.
[3]     אנחנו מתייחסים כאן לפרק הזמן שבו ישנם בית מלך ובית ה',  הוא המקדש. ככל הנראה, דוד המלך בנה את ביתו – שלא נקרא בפסוקים "בית המלך" – בתוך עיר דוד. הפסוק (שמואל ב ה, ז) אומר: "וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי מָשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ כָל פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַיִּשְׁמַע דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל הַמְּצוּדָה". ייתכן כי דוד ירד אל המצודה מביתו, ששכן בחלק הצפוני הגבוה של העיר (אמנם, הדבר אינו מפורש בפסוק, וייתכן – כפי שנראה מהחפירות הארכיאולוגיות בעיר דוד – כי מצודת העיר היתה מבנה מבוצר, ששכן סמוך למעיין ונועד להגן עליו). במסגרת זו לא ניכנס לדיון בראיות השונות, ורק נציין כי לדעתנו ביתו של דוד שכן בתוך גבולותיה של עיר דוד, ולא מחוצה לה.
[4]     בנוגע למיקומו של גן עוזא נאמרו דעות שונות. יש מקום לקשר בין מקום זה לבין "פרץ עוזה" (שמואל ב ו, ח; ודברי הימים א יג, יא).
[5]     בסוגיה זאת עסקנו במאמר "מיקום בית המלך מימי שלמה מעל העיר ולמרגלות בית ה'", שהתפרסם בביכורי לנדר, מחקרי סטונדטים בביה"ס ללימודי יהדות, ע' קלז-קנו, תשע"ב, וכן בשיעורים על ירושלים שפורסמו בשנת תשס"ו בבית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון. הבאנו כאן תמצית הדברים הנוגעים ישירות לסוגייתנו.
[6]     הקשר בין המלכות למקדש, המתבטא כאן בקשר בין מקום בית המלך למקום בית ה', הוא קשר משמעותי ביותר. במובן מסוים קשר זה מבטא באופן סמלי את צביונה הרוחני של ירושלים, והוא מתבטא בין השאר במיקומה של העיר – בנחלת בנימין, בגבול עם נחלת יהודה. בנימין מייצג את נחלת השכינה (דברים לג, יב: "לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו, חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן"), ואילו שבט יהודה מייצג, כידוע, את המלכות הארצית. ביטוי נוסף הוא העלאת ארון ה' על ידי דוד מקרית יערים לירושלים, שמגמתה היא לחבר את הארון – הכלי המשמש להשראת שכינה – לעיר הבירה. נושא זה רחב ביותר, ואין מקומו במסגרת זו.
[7]     נושא זה דורש הרחבה רבה, ואנחנו הבאנו רק את תמצית הדברים.
[8]     צירפנו לשיעור נספח שבו אנחנו משווים את תרשים חלקת התרומה לה' בנבואת יחזקאל לשחזור המשוער של היחס בין העיר, בית המלך ובית ה' בימי הבית הראשון (לצפייה בתמונה בהגדלה לחצו כאן).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)