דילוג לתוכן העיקרי

יחסו לחסידות בעניין האלוקות

כאמור בעיון הקודם עסק ר' חיים בהופעתו של הקב"ה בכל מקום בעולם, ואפסיות מציאותם של כל הברואים ותלותם ברצון ה' יתברך בכל רגע. הוא טוען שהדבר צריך זהירות גדולה שלא לחקור יותר מדי בענייני האלוקות אלא לחכם ומבין מדעתו כדי להלהיב ליבו בעבודת התפילה, אך אין לעסוק בזה יתר על המידה. בפרק ג בשער השלישי הוא חושף בפנינו את הסיבה האמיתית לעיסוקו בכל העניין שכן היה נמנע הוא מלעסוק בכך, אילולא הדבר הפך להיות תורת כל האדם כפי קרה בקהילת החסידים באותה תקופה כלשונו:

ונעשה משל גם בפי כסילים לאמר הלא בכל מקום וכל דבר הוא אלהות גמור, ועינם ולבם כל הימים להעמיק ולעיין בזה עד שגם נערים מנוערים ממשכא להו לבייהו לקבוע כל מעשיהם והנהגתם בזה לפי שכלם זה. וכמה זהירות יתירה צריך האדם להזהר בזה ולשמור את נפשו מאד במשמרת למשמרת. שאם ח''ו יקחנו לבנו לקבוע לנו מחשבה זו להתיר לעצמנו להתנהג גם במעשה לפי המחשבה זו. הלא יוכל להולד מזה ח''ו הריסת כמה יסודות התוה''ק ר''ל.

ר' חיים מבקר בכך את העולם החסידי ומזהיר שעיסוק בתפיסת האלוקות הממלאת את כל העולם יכולה להביא הריסת יסודות התורה וההלכה. הכיצד? זאת הוא מבאר בהמשך דבריו:

ובנקל יוכל להלכד ח''ו ברשת היצר שיראה לו היתרא עפ''י מחשבה זו דרך משל להרהר בד''ת בשאט נפש אף במקומות המטונפי'. אחר שיוקבע אצלו תחלה שהכל אלהות גמור.

תפיסה שבה האלוקות היא אימננטית במציאות עלולה לגרום חוסר הבחנה בין צורות ההופעה השונות שלה במציאות. דבר זה עלול לדעת ר' חיים להביא לבלבול ביחס למישור ההלכתי המחלק בין דברי הרשות דברי מצווה ודברי איסור. כך גם ביחס לחלוקה בין מקום הטומאה כבית הכסא למקום הקדושה כבית הכנסת. כאמור בעיון הקודם ר' שניאור זלמן מלאדי לוקח את העיסוק באלוקות לכיוון המוסרי שחובתנו היא להכיר בכך ולא לתת למציאות החומרית להטעות אותנו ולחשוב כי היא מציאות עצמאית הנפרדת מהאלוקות החופפת את הכל ובראה אותה יש מאין ומקיימת אותה בכל עת. אשר לחששותיו של ר' חיים הוא מקדיש בספרו התניא את פרקים ז-ח להבחנה החדה בין האסור והמותר מבחינת גילויי האלוקות שבהם ומבחינת יחסינו אליהם.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)