דילוג לתוכן העיקרי

נידה | דף כ | יראת הוראה במראות הדמים

 

רבי עמרם אבורביע, מחכמי הספרדים בדור האחרון, ערך חיבור המסכם את מנהגי הספרדים בירושלים, ושמו: "נתיבי עם". בספרו זה הוא מציין, שמנהג נשות ירושלים שלא להראות כתמי דם לחכמים, ולהחמיר על עצמן מחמת הספק בכל מראה שטהרתו איננה ודאית. דברים אלה הובאו להלכה בספר "מקור חיים" של הרב חיים דוד הלוי (חלק ה, פרק רמ"א סעיף יג), אף הוא חכם ספרדי האוחז, דרך כלל, במנהגי ירושלים:

"בדורנו לא הורגלנו להיות ידינו מלוכלכות בדמים וכתמים, ואנו סומכים על נשותינו, והן מחמירות על עצמן אפילו במראה לבן וירוק".


הרב עובדיה יוסף מתנגד בתוקף למנהג ספרדי זה. כך כתב בתשובה העוסקת בנושא קרוב (שו"ת יביע אומר, יורה דעה ד, סימן יג):

"ואולם כיום ברוך ה' אכשור דרי, כי רבות בנות עשו חיל הודות לחינוך החרדי שחונכו בו בילדותן, והן מראות כתמיהן לחכמים הבקיאים בהוראה. שכן הוא דרכן של בנות ישראל הכשרות שאינן סומכות אלא על הוראות חכם".


מחלוקת זו בין פוסקי ההלכה בדורנו היא עתיקת יומין. הגמרא בדפים י"ט-כ' מגדירה באופן מדוייק את מראות הדמים המטמאים את האישה. בדברי חז"ל מצאנו הבחנות דקות ביותר בין גוונים שונים. ההבחנות הדקות הובילו לכך שחלק מן האמוראים משכו ידיהם מן העיסוק בתחום. כך, למשל, מספרת הגמרא בדף כ' על רב אשי, מגדולי האמוראים ועורך התלמוד הבבלי, שכאשר לא הצליח להבחין בהבדל דק שהציג בפניו אמימר, קיבל החלטה עקרונית שלא לפסוק הלכה במראות הדמים.

הגמרא מספרת על רבי חנינא, שהיה מומחה בראיית כתמים, נוסף על היותו חסיד ועניו. יכולתו של רבי חנינא להבחין בהבדלים הדקים בין המראות, גררה עימה שתי תגובות הפוכות של חכמי דורו. רבי יוחנן, אף הוא מגדולי האמוראים, נרתע מן העיסוק בתחום. לדעתו, הדבר מצריך רגישות מיוחדת וזהירות רבה, ועל כן הוא אינו מוסמך לפסוק בנושא. לעומתו, קובע רבי אלעזר:

"אמר רבי אלעזר: ענוותנותא דרבי חנינא גרמא לי דחזאי דמא; ומה רבי חנינא דענותן הוא - מחית נפשיה לספק וחזי, אנא לא אחזי?".


רבי אלעזר מודע לקושי בהבחנה, אך מכיר גם בגודל האחריות. כפי שראינו בפתח הדברים, מדיניות עקרונית הקובעת שאין מראים לחכם את מראות הדמים, הינה מדיניות המובילה בהכרח לחומרות הלכתיות. חומרות שכאלה נושאות עימן קשיים רבים: בני הזוג מתקשים להיות אסורים במשך זמן ממושך; ייתכנו ביטול או דחייה של מצות פרו ורבו ועוד כהנה. דווקא משום כך, מחליט רבי אלעזר ליטול על עצמו את האחריות הרבה, ולפסוק הלכה בנושא זה.

כל הראשונים בסוגייתינו העירו (ראה ברא"ש, ברמב"ן ועוד), שלהלכה איננו בקיאים במראות הדמים הנזכרים בש"ס, ועל כן יש להחמיר בכל מראה בעל גוון אדום. עם זאת, גווני הלבן או הצהוב בוודאי טהורים לכולי עלמא (אף שהמנהג הנ"ל מציע להחמיר בהם במקום ספק), אלא שגם ביחס אליהם – לעיתים נדרשת הבחנתו של תלמיד חכם מורה הוראה. על אף יראת ההוראה הטבעית והמובנת, בהקשר זה, מסתברים מאוד דברי הגר"ע יוסף, המטילים על תלמידי החכמים את החובה להשתלם אף בתחום זה, וכך למנוע החמרות מיותרות.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)