יראת שמים ולא יראת בשר ודם, האמנם?

  • הרב משה כהן
בית המדרש הוירטואלי

 

עיון ב'נפש החיים'

יראת שמים ולא יראת בשר ודם, האמנם?

עד כה עסקנו בקיום המצוות מתוך הכנה מספקת ומתוך כוונה לעשות רצון ה' מתוך בחינת הגבולות של התודעה המלווה את האדם במעשיו הדתיים.

בפרק ח מתמודד ר' חיים עם השאלה ההפוכה הקשורה לפרישות מעבירה שלא מתוך סלידה מן החטא ומורא שמים אמיתי. הוא בוחן שני מצבים אפשריים:

המצב הראשון הוא מניעה מעבירה מתוך תחושת פחד העונש אם בעולם הזה ואם בעולם הבא. במצב זה יצר הרע דוחף את האדם שלא לקיים יראה זו בליבו שכן היא אינה אמיתית ואולי אפילו ילדותית. האדם אינו מעמיד את הצו האלוקי ורצון ה' לנגד עיניו אלא את האינטרסים שלו בלבד וכאילו עובד הוא אותם ולא את ה'. עד כדי כך הדברים מגיעים שעוד יחשוב בליבו כי זו עבירה לעבוד את ה' מתוך תודעה כזאת אפילו אם הסרתה תבוא על חשבון היזהרות בפרטי המצוות. ברוח החיים (ד, כב) מבאר ר' חיים כיצד ניתן להעלות את יראת העוש ליראת שמים אמיתית במקום לדחות אותה. הוא מבאר כי כל עונשי העבירה אינו על דרך נקמה אלא על דרך 'תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם' (תהלים צ, ג). כלומר, מום כך נבראו מזיקים ומחבלים בעולם לעשות דין בעולם כדי שיבינו בני אדם שהוא מהשי"ת וייראו מפניו. כלומר במקום לירא מהברואים עצמם או מעונשים מטאפיזיים הלוא טוב לו לאדם להפוך את היראה לטוב וליראה מאת ה' וממילא יינצל מכל היראות שיש בעולם. כך הוא מבאר את דבריה המשנה שם באבות "לידע ולהודיע ולהודע שיש א-ל" וכן את דברי הפסוק באיכה (א, יג) "פרש רשת לרגלי השיבני אחור". אין כוונתו של ה' לפרוש את הרשת כדי להענישנו אלא שאשמר ממנה ואשוב בתשובה לחיותינו כיום הזה.

המצב השני הוא מניעה מעבירה בעקבות תוכחה של אדם אחר. גם כאן בא יצר הרע אל האדם וטוען כנגדו שאין הוא נמנע מעבירה בשל ההכרה העמוקה בפגיעה שהוא מחולל במציאות ובעולם בעקבות מעשיו, ובהתרסה כלפי שמיים ואי מילוי רצון ה'. כל הימנעותו היא חיצונית וממילא אין לה ערך רב. אם יימנע הוא מעבירה בעקבות תוכחה זו הוא לעולם לא יגיע להכרה הפנימית שהעבירה אמורה להביא אותו לידי כך. על כך מביא ר' חיים את המימרא הידועה שאמר ר' יוחנן בן זכאי לתלמידיו בברכות (כח ע"א) "יה"ר שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם". כלומר, זו היא הדרך ללכת בדרך הישרה והסלולה גם היא לא נובעת מהכרת ערכה האמיתי אלא מכל מיני נסיבות חיצוניות אחרות ובלבד שלא יסטה מן הדרך. התקווה שעם הזמן יתעלה האדם ויגיע גם להכרה הנכונה שהתורה אמורה לעצב במחשבתו.

הרב משה כהן