תולדות עבודת ה' במזבחות -
שיעור 205
ירמיהו | פרק ל"א | תחיית הארץ וחידוש הקשר בין הקב"ה לעמו
קובץ טקסט
לאחר שבשיעור הקודם התחלנו לעיין בנבואת הנחמה והגאולה של הנביא ירמיהו, נעבור לנבואה שבפרק ל"א:
כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל: מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד: עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים: עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ: כִּי יֶשׁ יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ:
כִּי כֹה אָמַר ה' רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׁמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה: בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא:
שִׁמְעוּ דְבַר ה' גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ: כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ: וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד: אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם: וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן וְעַמִּי אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם ה':
כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ:
כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:
שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהָי: כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה':
הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה: עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר:
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יֹאמְרוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתָם יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ: וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל עָרָיו יַחְדָּו אִכָּרִים וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר: כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי: עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְזָרַעְתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם ה': בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה: כִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה: לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם ה': כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם ה' נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד:
כֹּה אָמַר ה' נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ: אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם ה' גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים:
כֹּה אָמַר ה' אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם ה':
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְנִבְנְתָה הָעִיר לַה' מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה: וְיָצָא עוֹד קָו הַמִּדָּה נֶגְדּוֹ עַל גִּבְעַת גָּרֵב וְנָסַב גֹּעָתָה: וְכָל הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְהַדֶּשֶׁן וְכָל הַשְּׁדֵמוֹת עַד נַחַל קִדְרוֹן עַד פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים מִזְרָחָה קֹדֶשׁ לַה' לֹא יִנָּתֵשׁ וְלֹא יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם:
ביאור הדברים: ה' אוהב את ישראל, שמצאו חן בעיניו כבר במדבר. אם הגלות היא דומה למדבר – ה' הולך אליו כדי להביא את ישראל אל מקום מנוחה. הרד"ק מפרש שפסוקים אלו מדברים על ימי השעבוד במצרים ויציאת מצרים:
"זה העם כבר מצא חן בעיני פעם אחרת, כשהוצאתיו מגלות מצרים כי מצא חן בעיני, והיו עם שרידי חרב שהיו המצריים מתנכלים עליהם להמיתם ולכלותם ואני הוצאתים מתוכם. ומצאו חן בעיני במדבר, שהולכתים במדבר ארבעים שנה, וכלכלתים במן בלא יגיעה ובלא עמל.
הלוך להרגיעו... כלומר האל הלך לפניהם במדבר להמציא לו מרגוע, כמו שאמר 'לתור להם מנוחה'".
בפסוק ב' מופיע המענה של כנסת ישראל (ולפי חלק מן הדעות – המענה של הנביא). המילה "מרחוק" עשויה להתפרש בשני מובנים. שד"ל מסביר שהנביא רואה את ה' ממקום רחוק – הנביא נמצא בארץ ישראל, ורואה את ה', שבא מארצות הגלות ומשיב את ישראל לארצם. לעומתו, רוב המפרשים פירשו את המילה "מרחוק" כתיאור הזמן – ה' נראה לנביא, או לכנסת ישראל, בימים קדומים, אך בניגוד למה שהיה – עתה אין ה' נראה לי. עתה, בגלות, ה' מסתיר את פניו ממני. בהמשך הפסוק מובאת תשובתו של הקב"ה: בניגוד לאמירתה של כנסת ישראל (או אמירתו של הנביא), האהבה שה' אהב את עם ישראל במדבר אינה אהבה זמנית ורגעית, אלא אהבת עולם נצחית. הרד"ק מפרש:
"משכתיך חסד... משכתי לך חסדי ונראיתי לך בכבוד על הר סיני, ואף על פי שעזבתיך בגלות זה כמה שנים, עוד אבניך ונבנית".
ישנה הבטחה אלוקית לבנות מחדש את כנסת ישראל. מהו אותו 'בניין'? המפרשים העלו הסברים שונים לעניין זה: ר' מנחם בן ששון מפרש כי ה'בניין' הוא בניין בית המקדש ובניין הארץ; הרד"ק מפרש כי העדה הפזורה בגלות דומה לבניין הרוס, שעציו ואבניו פזורים, וקיבוץ ישראל לארץ הוא בניינה של האומה; ואילו מנחם בולה (בפירוש 'דעת מקרא') מסביר כי ה'בניין' הוא בניין הערים החרבות.
אך מפשט הכתוב, לכאורה, נראה כי בתולת ישראל היא הנבנית, והכינוי "בתולה" מרמז על חזרה לראשית, לתמימות ולטוהר – בדומה לבתולה, שעוד לא נבעלה. בעקבות זאת, אפשר להבין כי ה'בניין' כולל את כל האפשרויות שהוזכרו.
חידושה של המציאות הזאת יגרום לכנסת ישראל לצאת בתופים ובמחולות מרוב שמחה על הטובה שהיא זוכה לה, והתופים יהפכו למעין קישוט – לבושה של כנסת ישראל בשמחתה.
הארץ תשוב לקדמותה, תיבנה ותפרח. הכרמים נחרבו ונעקרו בזמן החורבן, אך עתה ישובו בני ישראל לנטוע כרמים בהרי השומרון, והם יחללו אותם בעצמם, כהיפוכה של קללת התורה (דברים כח, ל) "כרם תיטע ולא תחללנו". הנטיעה והחילול הם ביטוי מובהק של החייאת הארץ ופריחתה, ועל כן החזון הנבואי כאן מתאר את הגאולה בעזרת תיאור הפריחה המחודשת של השומרון. ה'חילול' המוזכר כאן עשוי להיות חילול "כרם רבעי": בשנה הרביעית, לאחר שלוש שנות הערלה, מעלים את פירות האילן לירושלים על מנת לאכלם שם בקדושה לפני ה', והפירות שיגדלו מעתה והלאה יהיו חולין. הוצאת הפירות מקדושה לחולין על ידי פדיונם והעלאת המעות לירושלים היא החילול. אך האבן עזרא פירש שה'חילול' הוא נגינה בחלילים, שהיה נהוג ללוות בה את המחולות שהתקיימו בכרמים.
הנביא מבשר על יום עתידי, פרק זמן חדש שבו יחזרו עשרת השבטים להר אפרים ויעלו לירושלים לעבוד את ה' יחד עם כל שאר עם ישראל. זוהי גם בשורה על ביטולו של האיסור שהטיל ירבעם בן נבט על עליית בני ממלכת ישראל לבית המקדש, שכחלק ממנו הוקמו עגלי הזהב שבדן ובבית אל. זוהי בשורה על איחוד שתי הממלכות סביב פולחן אחד, במקדש שבירושלים, וזהו ביטוי מובהק של נחמה וגאולה.
מי הם ה"נוצרים" הקוראים לקום ולעלות לציון? יתכן שאלו הנוטעים עצמם, ויתכן שהכוונה לשומרי הכרמים, שכאשר הם רואים שהפירות מבשילים – הם מודיעים לבעלי הכרמים כי הגיע הזמן לקטוף את פירות השנה הרביעית, פירות ה"כרם רבעי", להעלותם יחדיו לירושלים ולאוכלם שם בקדושה.
בקטע הבא קורא הנביא לכל העמים להכריז על ישועת ה' בקול רם וחזק, לשמוח ולשיר במקום רם ונישא, עד שהקול יישמע מרחוק. העמים נדרשים להשמיע את קולם, להתפלל ולהתחנן לפני ה' שיושיע את עמו. זהו שינוי גמור בעמדתם של הגויים, שבעבר שמחו לאידו של עם ישראל.
הנביא מבשר על קיבוץ גלויות מארצות צפון, בבל ואשור, שאליהן הוגלו רוב בני ממלכת יהודה וישראל. כשם שה' פיזר אותם עד קצה הארץ, כך הוא יקבץ אותם מירכתי ארץ – מכל קצוות תבל. קיבוץ גלויות זה יכלול גם עִוורים, פִּסחים, נשים הרות ויולדות. החוזרים יחזרו תוך בכי וחרטה על חטאיהם, ויתחננו אל ה' שימחל להם.
אם כן, גם העמים יתפללו על ישועת ישראל וגם הגולים החוזרים יתפללו שה' ימחל להם על חטאיהם.
בדרכם לארץ הם לא יסבלו מצימאון, משום שה' יוליך אותם אל נחלים המלאים במים, בדרך ישרה ללא מכשולים ותקלות, ללא עליות וירידות.
ה' היה אב לבני ישראל מאז ומעולם, ואפרים הוא בכורו. הכתוב בדברי הימים א (ה, א-ב) מתייחס לבכורה בישראל, ואומר כך:
"וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה: כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף".
הבכורה הייתה אמורה להיות של ראובן, אך היא נלקחה ממנו משום שחילל את יצועי אביו, וניתנה לבנה הבכור של רחל – יוסף. הבכורה היא קדושת הגוף, החלה על הבן הראשון – "פטר רחם" – ועל כן אם נפסל בנה הבכור של לאה, הבכורה ניתנת לבנה הבכור של רחל משמעותה של הבכורה היא קבלת נחלה כפולה בארץ ישראל, ואכן אפרים ומנשה קיבלו שתי נחלות גדולות, בשומרון בהר אפרים, ומנשה נחל גם בצפון עבר הירדן המזרחי. הכתוב מוסיף המלכות ניתנה ליהודה, ואם כן – החלוקה בבית יעקב היא שהבכורה ניתנה ליוסף, ואילו השלטון – ליהודה. אלו שני הכוחות הגדולים של עם ישראל, שלימים יהפכו למשיח בן יוסף ומשיח בן דוד.
בין בני יוסף ישנו הבדל: בברכתו של יעקב לבני יוסף (בראשית מח, מפסוק ח ואילך) הוא מקדים את אפרים למנשה, הבכור, ואומר כי אפרים יגדל ממנשה "וזרעו יהיה מלוא הגויים". הוא מוסיף כי הברכה שישראל יברכו תהיה "ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה", כשאפרים לפני מנשה (כך מפרש רבי מנחם בן ששון בפירושו לירמיהו ז, טו).
גם לאורך הדורות היה אפרים השבט המרכזי, שייצג את בית יוסף בארץ ישראל. בשטחו, בשילה, היה המשכן במשך שלוש מאות ושישים ותשע שנה (על פי סדר עולם רבה). משבטו באו מלכי ישראל מימי ירבעם ואילך.
הנביא מציין כאן את בכורתו של אפרים, כשהוא מתכוון להדגיש שהוא אהוב על ה' יותר מאחיו. ואכן, הרד"ק מדגיש:
"זכר אפרים כי רוב ישראל, והם עשרת השבטים היו במלכות אפרים תחילה כשנתחלקה מלכות בית דוד, ואחר כן נקראו בשם אפרים, ואמר בכמה מקומות 'יהודה ואפרים'.
ומה שאמר 'בכורי הוא' – לפי שניתנה הבכורה ליוסף, או פירושו חביב עלי כבן בכור לאביו, וכן אמר 'בני בכורי ישראל' לעניין חיבה ואהבה, וכן תרגום יונתן – 'ואפרים הוא חביב קדמי'".
אם כן, אף על פי באופן כללי ירמיהו מתכוון בדבריו לגאולת כלל ישראל, יהודה ואפרים כאחד, הרי שהוא מתייחס ביחס מיוחד אל בנו אהובו של ה' – ממלכת ישראל.
בשורת גאולת ישראל תגיע אל כל אומות העולם, שמצוּוֹת לבשר את דבר ה' בכל מקום. מי שפיזר את עם ישראל בין האומות על ידי הגלות הוא זה שיקבץ את ישראל מחדש, וישמור עליהם כפי שהרועה שומר את עדרו.
ה' פדה את "יעקב" – שם המסמל את ראשיתו של עם ישראל, וגאל אותו מיד "חזק ממנו" – אויבי ישראל בארצות פזוריהם, שהיו חזקים בהרבה מישראל.
בני ישראל יבואו בשירה אל המקדש ("מרום ציון"), ו"נהרו" – יזרמו כמי נהר – ויתוודעו אל טוב ה' המתחדש לעיניהם. השבטים שיחזרו מן הגלות יתחילו שוב לזרוע את שדותיהם, לגדל את הגידולים החקלאיים ולרעות את צאנם, והם יודו לה' על כל השפע והברכה החקלאית שהם זוכים להם – "על דגן, על תירוש ועל יצהר, ועל בני צאן ובקר". ה' יספק את כל צרכיהם, כך שהם יהיו שבעים כמו "גן רווה" – מושקה ורווי במים. יימצא להם כל צרכם, והם לא יצטערו בשל שום חיסרון. כולם ישמחו: הבתולות, הצעירים והזקנים. כולם – מנער ועד זקן – ירקדו, וה' ינחם אותם ויהפוך את הגלות והחורבן לשמחה – יהפוך את אבלם לששון, עד שלא יהיה עוד יגון בנפשם. עם ישראל ישבע מטוב ה', וירווה את נפשם של הכהנים על ידי מתן תרומה ראויה והקרבת כמות מספקת של קרבנות, שיפרנסו וישביעו את הכהנים.
מכאן עובר הנביא לעסוק בבניה של רחל אמנו.
"קול ברמה נשמע" – הביטוי "ברמה" עשוי להתפרש בכמה פירושים: יש שפירשו "בקול רם" (כך פירש המהר"י קרא), יש שפירשו "בגבעה רמה" כדי להשמיע את הקול למרחוק, ויש שפירשו שהכוונה לעיר שנקראת "רמה".
השם "רמה" הינו שם נפוץ בערים קדומות. הוא מתייחס למציאות הטופוגרפית המקובלת, שבה ערים שכנו במקומות גבוהים, ועל כן בנחלות שבטים רבים מצויות ערים בשם "רמה". כאן הכוונה, ככל הנראה, לרמה שבנחלת בנימין. אם נקבל פרשנות זו, הרי שעניין זה מתקשר ישירות לכך שברמה היה מרכז שממנו יצאו הגולים צפונה לאחר החורבן:
"הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים מִן הָרָמָה בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה" (ירמיהו מ, א).
הרמה שבבנימין מזוהה עם הכפר א-רם הנמצא מצפון לירושלים, סמוך לשכונת נווה יעקב של היום, מצפון לשועפט.
על פי הפסוק, רחל מקוננת ובוכה בלא הרף, והיא מסרבת לקבל תנחומים על בניה – בני בנימין שבמלכות יהודה ובני אפרים ומנשה שבממלכת ישראל. אמנם בני אפרים ומנשה הוגלו כבר בימי הושע בן אלה, עם חורבן ממלכת ישראל והגלייתה לאשור, אבל עתה – עם חורבן המקדש, ירושלים וממלכת יהודה – גם בני בנימין גולים, וכעת היא מקוננת ובוכה על כולם. הנביא מנחם אותה ואומר כי אל לה לבכות ולקונן יותר, משום שכגמול על מעשיה הטובים – "זכות אבות" שתעמוד לבניה – הם ישובו מן הגלות ומן הארצות הרחוקות שאליהן יצאו. עדיין נותרה לבנים תקווה, והם ישובו לארץ ישראל – "לגבולם".
נדגיש שוב כי הנביא מדבר על בני רחל, הכוללים הן את שבט בנימין שבממלכת יהודה והן את שבטי אפרים ומנשה שבממלכת ישראל.
אכן, אפרים מתנודד מן הצער והייסורים שהוא סובל בעקבות חטאיו. הוא נענש בחומרה, אך הוא מבקש מהקב"ה שייפתחו לו שערי תשובה, ומנמק "כי אתה ה' אלוהי" – ולא כפי שהיה בעבר, כאשר הייתי פונה לכל מיני אלילים. כעת אתה, ה', הכתובת הבלעדית עבורי. לאחר שעזבתי את חטאיי וחזרתי לדרך הטובה התחרטתי על מעשי הרעים, וכחלק מהבעת הצער הכיתי בידי על ירכי. התביישתי ונכלמתי ממעשיי, וכל הזמן אני נושא בקרבי את החטאים שעשיתי בימי נעוריי. בעקבות החרטה יש ביכולתי לעמוד על חומרת מעשיי וחטאיי.
בעקבות תשובתו של אפרים אומר ה' כי אפרים הוא בן חביב ויקר שלו, ילד הגורם לנחת ושמחה להוריו, ובכל פעם שה' עוסק בו הוא זוכרו לטובה ומרחם עליו. ה' יציל את אפרים מתוך רחמים, ינהג עימו לפנים משורת הדין ולא יקפיד עוד על החטאים שחטא.
בשיעור הבא, בעזרת ה', נשלים את עיוננו בנבואת הנחמה והגאולה שבפרק ל"א.
|
* * * * * * *
|
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יצחק לוי
עורך: יהודה רוזנברג, תש"ף
*******************************************************
בית המדרש הוירטואלי
מיסודו של
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית: http://etzion.org.il
האתר באנגלית: http://www.vbm-torah.org
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
דוא"ל: [email protected]
|
* * * * * * *
|
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)