ישבה לה ולא בדקה

דף יומיומי

נידה דף לט – ישבה לה ולא בדקה

המשנה בסוגייתנו עוסקת בימי הזיבה שבהם אין האשה רגילה לראות דם (משום שכבר נסתלקו דמיה). בימים אלה גם אם האשה לא בדקה את עצמה, היא בחזקת טהרה:

"כל אחד עשר יום בחזקת טהרה. ישבה לה ולא בדקה שגגה נאנסה הזידה ולא בדקה טהורה".

על אף שלמדנו לעיל במשנה (פרק א משנה ז) שאשה שעוסקת בטהרות חייבת לבדוק את עצמה בוקר וערב על מנת לוודא שהיא טהורה, מכל מקום אם יצא שהיא לא בדקה משום שהיא שגגה* או נאנסה וכיוצ"ב, אנו מניחים שהיא טהורה.

פשט דברי המשנה 'ישבה לה ולא בדקה' הם שלכתחילה עליה לבדוק את עצמה אולם אם בדיעבד היא לא עשתה זאת – היא טהורה; לכאורה, המילים "ישבה לה ולא בדקה" מיותרות, שכן הן כלולות כבר בהמשך הדברים; יתכן לומר, כמו שכתב רש"י (ד"ה ישבה לה ולא בדקה):

"אכל נשים קאי ולאו לעיל מהדר".

מכאן עלינו ללמוד שהמשנה לא עוסקת כבר בדיני זבה אלא עוסקת בדין של נשים בכלל. יתכן לומר שכוונת דברי המשנה הנ"ל היא שהאשה המדוברת כלל לא ידעה שעליה לבדוק, בשונה ממקרה שבו אותה אשה שגגה ורק שכחה שהיא צריכה לבדוק. אפשרות נוספת היא לומר שכוונת המשנה לאשה שלא עוסקת בטהרות, ובהמשך נאמר שגם אם היא עוסקת בטהרות היא טהורה.

הרב ירון בן צבי

______________________________________________________________/p>

* 'שוגג', אין משמעותו שהאדם לא אשם לחלוטין, אלא שהוא אשם בצורה חלקית. דהיינו, כיוון שלא נזהר או בשל כל סיבה אחרת; זאת בשונה מאנוס שפטור לגמרי ואינו צריך להביא קרבן כלל - לדוגמה: הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת התשמיש, הרי אלו פטורין מקרבן חטאת מפני שזה כאנוס הוא ולא שוגג, שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק ואילו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה, ולפי שלא טרח בדרישה ובחקירה צריך כפרה, אבל זה מה לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת וסתה בעל אין זה אלא אונס (רמב"ם הלכות שגגות פרק ה, הלכה ו).