ישיבה בארץ ישראל מול כיבוד אב ואם

  • הרב משה אברמן

[*]

בבואנו לדון בנושא זה יש לדון במספר נקודות:

א. נבחן את יסודות האיסור לצאת מהארץ על פי הגישות השונות בפוסקים ונבחין בין מצבים שונים, אשר בכל אחד מהם רמת האיסור שונה מחבירו.

ב. נבחין בין שני מצבים אצל האדם העומד בשאלה זו: האם זהו מצב של "שב ואל תעשה", כלומר האדם נמצא בחוץ לארץ ורוצה לעלות לארץ בניגוד לרצון הוריו, או שהוא כבר בארץ ישראל והוריו רוצים שייצא מארץ ישראל. כמובן, יש לבחון האם יש כלל הבדל בין שני מצבים אלו מצד האיסור.

*

הרמב"ם בהלכות מלכים פ"ה ה"ט כותב:

"אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ וכן יוצא הוא לסחורה אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אא"כ חזק שם הרעב … אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס יצא לכל מקום שימצא בו ריוח. ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום".

מהו מקורו של האיסור?

הגמרא בכתובות קיא ע"א מביאה את הסיפור הבא:

"ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חוזאה, אתא לקמיה דר' חנינא. אמר ליה: מהו למיחת וליבמה? אמר ליה: אחיו נשא כותית ומת - ברוך המקום שהרגו! והוא ירד אחריו?!"

וכך אנו מוצאים גם בגמרא בגיטין עו ע"ב:

"אמר רב ספרא: כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי, בעכו הוו מפטרי משום דאסור לצאת מארץ לחוצה לארץ".

בגמרא בקידושין לא אנו מוצאים דיון בשאלה האם מותר לצאת מארץ ישראל מפני כיבוד אב ואם:

"רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה. אמרה ליה: בעינא תכשיטין, עבד לה. בעינא גברא נייעין לך בעינא גברא דשפיר כותך, שבקה ואזל לארעא דישראל. שמע דקא אזלה אבתריה אתא לקמיה דרבי יוחנן. אמר ליה: מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ? אמר ליה: אסור. לקראת אמא מהו? אמר ליה: איני יודע. אתרח פורתא הדר אתא אמר ליה: אסי! נתרצית לצאת, המקום יחזירך לשלום!".

המהרי"ט שם שואל מה האיסור לצאת אם אינו יוצא כדי להשתקע, ומבין את הגמרא כעוסקת בשאלת ההיתר לכהן ליטמא בטומאת ארץ העמים[1].

על מי חל האיסור

כעת עלינו לדון על מי חל איסור זה: האם על כל מי שרוצה לצאת מארץ ישראל, או דווקא על מי שיוצא כדי להשתקע?

הרשב"ם, בפרושו על מסכת בבא בתרא, מסביר כי טעם האיסור הוא הפגיעה במצוות התלויות בארץ, וכן שאיכות קיום המצוות בחוץ לארץ פחותה מזו שבארץ ישראל. ראשונים אחרים הבינו כי האיסור הוא מצד עצם מצוות יישוב ארץ ישראל.

ייתכן כי השאלה על מי חל האיסור תלויה במחלוקת זו, שאם האיסור הוא מצד מצוות יישוב ארץ ישראל, איסור זה יחול רק על מי שיוצא על מנת להשתקע בחוץ לארץ, אך אם נסביר כי האיסור הוא מצד ביטול שאר המצוות - נוכל להחילו אף על כל מי שרוצה לצאת מארץ ישראל, אפילו לזמן מוגבל.

*

מתוך הנחה שאכן יש איסור ביציאה מא"י, יש לדון מה יהיה הדין כאשר מול איסור זה ההורים רוצים שאותו אדם יירד מא"י.

ברייתא עקרונית העוסקת בניגוד זה מופיעה ביבמות ו ע"א:

"איש אימו ואביו תיראו - כולכם חייבים בכבודי…".

ואם כן, ברור כי אין להשמע להורים במצב זה.

אמנם, בגמרא בקידושין שהובאה לעיל ראינו כי לבסוף ברך רבי יוחנן את רב אסי לשלום, וזה כאשר יצא לרצון אימו מאר. ישראל לבבל, ונראה כי יש היתר לעבור על מצווה זו מפני כיבוד הורים.

היקף ההיתר

היד רמ"ה והמאירי הבינו כי היציאה מותרת רק ככאשר היא לזמן מוגבל, ואכן כך משמע מברכת רבי יוחנן לרב אסי: "המקום יחזירך לשלום". רש"י לעומת זאת הבין כי הכוונה בברכה היא "יחזירך" = למקומך, כלומר לא לארץ ישראל. ואם כן אין רואים מכאן מקור להגבלה כלשהיא על משך השהייה בחו"ל.

נקודה נוספת שיש לברר היא האם זהו רק היתר לצאת, או שמא יש חובה לצאת - משום מצוות כיבוד הורים. ספר המקנה מציג זאת כרשות. כלומר: שתי המצוות מונחות לפניך ואתה יכול לבחור באיזו שתחפוץ. לפי דברי המהרי"ט, שהבאנו לעיל, משמע כי כלל אין איסור לצאת מא"י שלא כדי להשתקע, וא"כ נותרה החובה קיים את מצוות כיבוד הורים!

עוד נושא שיש לדון בו הוא משך הזמן שהותר לשהות בחו"ל, אליבא דאותן שיטות המתירות לצאת מארץ ישראל לזמן מוגבל. נראה לומר כי הגדרת מטרה לשמה האדם יוצא מארץ ישראל תוכל להחשיב את השהות בחוץ לארץ כשהות עראית, כל עוד האדם עסוק באותו עניין, ולכן אם ההורים רוצים שיצא לצורך מסויים, מסתבר לומר שמותר אף לפרק זמן של מספר חודשים, ואולי אף מטרת קיום מצוות כבוד אב ואם תחשב למטרה המתירה שהות בחוץ לארץ - כמובן באופן זמני.

*

עד כה עסקנו בשאלת היתר יציאה מארץ ישראל. ברור כי יש היתר להשאר בחוץ לארץ אם האדם כבר נמצא שם, ואם מולו עומדת מצוות כבוד אב ואם - יתכן שאף מוטלת עליו החובה להשאר. המבי"ט בתשובותיו מביא שאלה שהובאה אליו בנוגע לאדם שנדר שאם יקרה אירוע מסויים - יעלה לארץ וידור בצפת. אותו אירוע אכן קרה, אך הוריו של אותו אחד מתנגדים לעלייתו ארצה. המבי"ט עונה חד-משמעית שעליו לעלות לארץ. אמנם, אי אפשר להסתמך על תשובה זו כיוון שבמקרה זה נכנס לתוך התמונה גם הנדר שאותו אדם נדר.

באחרונים מצאנו התייחסות לשאלה זו, ומספר דעות בנושא: יש שסברו[2] שיש חיוב לעלות לארץ אף כשאין נדר, ולעומתם מצאנו גם דעה הפוכה: בעל ספר פנים חדשות (לבעל ספר ההפלאה וספר המקנה) עוסק במדרש פרשת לך-לך הבא:

"'לך לך' - לך אני פוטר מכיבוד אב ואם אבל לא לאחרים".

הוא דן בנושא ומציע שלאברהם הותר לעבור על מצוות כבוד אב כיוון שאביו עבד ע"ז ולא חל עליו דין זה. בפרושו על הסוגיה בקידושין לח העוסקת בחובות הבן על האב, הוא מציע שכיוון שאברהם היה גר, ולא היה מיוחס להוריו - לא חלה עליו חובת כבוד אב ואם. יוצא אם כן כי לפי שני הסבריו של בעל ספר פנים חדשות, לו היה אברהם מחוייב במצוות בוד אב ואם - נאסר היה עליו לעזוב את אביו ואת אימו בכדי לעלות לארץ.

ניתן להעלות כיוון אחר להבנת המחלוקת, והוא מעמדה של מצוות ארץ ישראל בזמן הזה. הרמב"ן, כאמור, סובר כי גם כיום מצוות ארץ ישראל עודנה קיימת, ואולי אנו נוכל ליישמה אף כנגד מצוות כבוד הורים. לעומתו, רבו הדעות החולקות, הסוברות שכיום מצוות ארץ ישראל היא מדרבנן בלבד, ואין היא דוחה את מצוות כבוד הורים - מצווה דאורייתא.

האגרות משה אבן העזר חלק א, סימן קב כותב בסוף דבריו שאמנם לרוב הפוסקים מצוות ארץ ישראל חלה גם כיום, אך אין חיוב לקום ולעלות לארץ ישראל. החיוב המעשי שכן קיים הוא לא לעזוב את ארץ ישראל, ואף זה רק מדרבנן. כאשר עשה זה עומד מול מצוות עשה דאורייתא - כבוד אב ואם - מי שגר בחוץ לארץ אינו רשאי לעלות לארץ כנגד רצון הוריו.

 

[*] השיעור הועבר בישיבה בי"ז במר חשוון תשס"ב, וסוכם ע"י רונן כץ. השיעור לא עבר את ביקורת הרב.

[1] כמו גם בגמרא בע"ז יג ע"ב.

[2] שו"ת בית יהודה, חלק יו"ד סימן יד, וכן פסק גם בשו"ת יחווה דעת ובשם המהר"ם מרוטנבורג.