ישיבה מעורבת בחתונות

  • הרב דניאל שרייבר

ישיבה מעורבת בחתונות* / הרב דניאל שרייבר

האם ישנה בעיה בישיבה מעורבת?

השאלה בה נעסוק היא, האם מותר לשבת מעורב בחתונה או בסעודת מצווה אחרת? כדי לפתוח את הדיון, נבחן תחילה את יחסם של חז"ל להתערבות של נשים וגברים בסעודות רגילות.

המשנה בברכות אומרת (פ"ז משנה ב') אומרת:

"נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם"

הרב בן-ציון עוזיאל[1] דייק ממשנה זו שנשים וגברים יכולים לאכול יחד בסעודה רגילה, במידה שהם לא מזמנים בה יחדיו. משנה נוספת, במסכת פסחים (פ"ז משנה ב'), מדברת על אכילת קורבן פסח בחבורה, ואומרת:

"והכלה הופכת את פניה ואוכלת"

כלומר, כלה מתביישת מכך שכולם מסתכלים עליה, ולכן מותר לה להפוך את פניה כשהיא אוכלת ועדיין להחשב כחלק מהחבורה. גם ממשנה זו ניתן לדייק שכלה יכולה לאכול עם גברים באותה סעודה. משנה נוספת בפסחים (פ"ח משנה ז') אומרת:

"ואין עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים"

גם מכאן ניתן לדייק שניתן לצרף נשים וגברים יחדיו לחבורה קיימת[2].

לפי משניות אלו לכאורה משתמע, שלדעת חז"ל מותר לאנשים ונשים לאכול ביחד הן בסעודה רגילה והן בסעודת מצווה, כגון אכילת קורבן פסח.

אולם, למעשה התמונה עדיין איננה שלמה. המשנה בסוכה נא. דנה בשמחת בית השואבה ואומרת:

"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יו"ט הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול"

והגמרא בדף נא: מסבירה:

"מאי תיקון גדול? אמר ר' אלעזר כאותה ששנינו: חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה. תנו רבנן: בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים. ועדיין היו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה"

מסוגיה זו משמע, שחז"ל לא ראו בעין יפה את הישיבה של הגברים עם הנשים בצוותא. אמנם יש מחלוקת בין הראשונים האם מדובר בתקנה מדרבנן או מדאורייתא, והאם מדובר בתקנה הנוגעת רק לשמחת בית השואבה או לכל מקום שבו מעורבים גברים ונשים, אבל בכל מקרה הגמרא ממשיכה ואומרת:

"היכי עביד הכי, והכתיב 'הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל'? אמר רב - קרא אשכחו ודרוש: 'וספדה הארץ משפחות לבד' - משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד, אמרו והלא דברים קל וחומר: ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעוסקים בשמחה ויצר הרע שולט בהם על אחת כמה וכמה!"

מהק"ו של הגמרא ניתן לראות באופן ברור שדעת חכמים אינה נוחה מישיבה מעורבת, שהרי אם במקום הספד צריך לשבת בנפרד, ברור שגם בסעודה רגילה, שהיא מקום שמחה, יש לשבת בנפרד. מעבר לכך, הירושלמי בסוכה מביא שתי גירסאות של הק"ו, והגירסא השניה שונה במקצת מזו של הבבלי:

"ומה אם בשעה שאין יצר הרע קיים את אמר האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן, בשעה שיצר הרע קיים לא כל שכן?!" (פ"ה הל"ב)

כאן הדברים אפילו יותר חריפים מבבלי, כיוון שאם בהספד אין יצר הרע וחז"ל דרשו הפרדה, אזי ברור שזו הדרישה גם בכל סעודה כיום, כאשר ברור שבזמננו יצר הרע שריר וקיים!

מקור נוסף התומך בהפרדה נמצא בסוגיה בקידושין פא., המספרת:

"אביי דייר גולפי, רבא דייר קנה"

ומסביר רש"י על אתר, שבמקום שהייתה קבוצת אנשים ונשים, כמו חופה או דרשה, אביי היה מסדר כלים של חרס שיפרידו בין הגברים לנשים, ואילו רבא היה מסדר קנים של עץ בכדי ליצור הפרדה. רש"י מסביר מה היה החשש של האמוראים, ואומר:

"שמא יצא אחד מהם ויתייחד עם הנשים"

תוס' על אתר (ד"ה "סקבא") מסכים עם הסברו של רש"י, אולם הוא סובר שהחשש היה אחר:

"ונותנים עין זה בזה"

כלומר, לא רק ייחוד ועבירה הוא דבר שיש להמנע ממנו, אלא אפילו מבטים העוברים בין הגברים לנשים מהווים בעיה!

מכל המקורות הללו אנו רואים גישה מאד תקיפה נגד ישיבת נשים וגברים יחדיו. לפי הסוגיות, לא רק שמדובר בדבר פסול אלא אפילו צריך לשים 'אזעקה' שתפריד בין הגברים לנשים.

אמנם, יש לשים לב לנתון מעניין. בסוגיה מופיע שאביי ורבא תקנו את ההפרדה בחופה ובדרשה, אולם לא מוזכר מה היה המצב בסעודה רגילה. אפריורית, אפשרות אחת היא לומר שבסעודה רגילה כבר נהגו לעשות הפרדה, ולכן לא נדרשה שם תקנה מיוחדת; ואפשרות שניה היא, שהגמרא חושבת שזה פשוט שאם התקינו הפרדה בדרשה אז עשו זאת גם בסעודה, ואין צורך להזכיר זאת במפורש. למרות זאת, אפשר אולי להעלות אפשרות שלישית: הגמרא לא הזכירה הפרדה בסעודה רגילה, משום שבמקרה כזה אין צורך בהפרדה. אפשרות זו מסתברת, משום שהגמרא מזכירה את הפרדה דווקא באירועים שיש בהם פן של קדושה - דרשה וחתונה - ויכול להיות שדווקא באירועים כאלו ההפרדה מתבקשת. לפי האפשרות שאנו מעלים, ייתכן שגם לאחר תקנת אביי ורבא ניתן לשבת במעורב אם מדובר בסעודה רגילה.

האם יש צורך בגדר הפרדה?

לאחר שבחנו את המקורות השונים בגמרא נעבור לפסיקות המאוחרות יותר. ניתן לראות, שבתקופת הגאונים התשובות בעניין זה היו מחמירות מאד:

"מהו שיכנסו בני אדם לבית המשתה או לגמילות חסדים ויאכלו בסעודה האנשים עם הנשים מעורבבין? כך המעשה: אם בזמן שהנשים יושבות כאחת בפני עצמן והאנשים בפני עצמן - מותרין, על מנת שלא ימזגו אנשים לנשים ונשים לאנשים...אבל אסורין הן בסעודה בזמן שהן מעורבבין אלו ואלו, האנשים והנשים, שאסור לו לאדם להתערב עם הנשים בסעודה, חוץ מאחותו ואחות אביו ואחות אמו ואחות אשתו, על מנת שתהא אשתו בסעודה, שהיא משמרתו מן העבירה" (תשובות הגאונים, סוכה סימן קפ"ט)[3]

אולם, למרות החומרה שבה הדברים מנוסחים בדברי הגאונים, פסיקה זו לא נמצאת ברמב"ם, בטור או בשו"ע. אם כן, לכאורה מדובר בשיטת יחיד מחמירה. אמנם, ישנם שדייקו שפסיקה זו מופיעה אפילו בשו"ע, מדבריו בנוגע להלכות שמחת שלושת הרגלים:

"חיבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו משוטטים ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה, וכן יזהירו בדבר זה לכל העם א יתערבו האנשים ונשים בבתיהם בשמחה, ולא ימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה, אלא יהיו כולם קדושים" (או"ח, סימן תקכ"ט סעיף ד')

דברים אלו מובאים באותה לשון בדיוק גם בדברי הרמב"ם (הלכות יו"ט פ"ו הלכ"ב), ולכאורה נובע מהם שההתערבות בין נשים לגברים איננה רצויה, לא רק בטיולים בפרדסים ובגינות אלא אפילו בשעת סעודה בבית. ובאמת, ה'משנה ברורה' על אתר כותב:

"הנה באמת דבר זה החיוב תמיד להזהיר ולמחות מי שיש בידו, אלא שברגל מצוי הקלקול ביותר"

לפי דברים אלו, לא רק שאסור לשבת ביחד בחתונות, אלא אפילו בסעודת שבת של כל השנה כולה אסור לשבת בעירוב נשים וגברים!

בהקשר זה, אני רוצה לספר סיפור שהרב רקפת אישר לי שהוא נכון. ר' מאיר שפירא, המהר"ם מלובלין, שאל את ה'חפץ חיים' אם הוא יכול לאכול אצלו בשבת. ה'חפץ חיים' אמר שהוא ישמח מאד, והמהר"ם מלובלין ביקש ממנו שבזמן הארוחה תהיה הפרדה מוחלטת בין נשים לגברים; כלומר, שאשתו של ה'חפץ חיים' תשב בנפרד. ה'חפץ חיים' ענה למהר"ם, שאם כך הדבר - הוא לא יכול להתארח אצלו. כיוון שמדובר באותו ה'חפץ חיים' שכתב את הדברים שראינו לעיל ב'משנה ברורה', לכאורה הדברים קשים? בנוסף לכך, יש לזכור שבקשת המהר"ם לא כ"כ יוצאת דופן, ועד היום ישנן קהילות שנוהגות שהגברים והנשים, אפילו מאותה משפחה, יושבים בנפרד. אפילו אני זוכר שהייתי פעם אצל רב אחד בסעודה ללא אשתו וכל שאר הבנות במשפחה, ולאחר מכן גיליתי שכל הגברים ישבו בשולחן המרכזי והנשים יחד עם שאר המשפחה ישבו במטבח. בכל אופן, לכאורה לא מובן מדוע ה'חפץ חיים' הסכים שיאכלו נשים וגברים יחד בסעודת שבת?

אם נחזור לדברי השו"ע שראינו לעיל, ניתן לראות שהטעם שהוא מביא להקפדה על הפרדה הוא "שמא יבואו לידי עבירה". אם כן, ניתן לדייק שהוא מדבר דווקא על מערכת שבה קיים חשש עבירה. ממילא, ניתן לומר שה'משנה ברורה' אסר על עירוב רק במקום שיש חשש לעבירה, במקום יין וקלות ראש, אולם בסעודות רגילות מותר לשבת במעורב!

ואמנם, יכול להיות ש'המשנה ברורה' אומר זאת במפורש בהלכות תחומין:

"אבל לפי מה שמצוי בעונתינו הרבים באיזה מקומות בעירות גדולות שעוסקין שם בהוללות ובהתערבות זכרים ונקבות, לזה בודאי אין ערב, דמקרי דבר עברה ולא דבר מצוה, וכבר צוחו על הוללות זו כמה גדולים, והשומר נפו ירחק מלילך שם. ועל זה אמר דוד המלך עליו השלום 'אשרי האיש שלא הלך' וכ"ו" (סימן תט"ו, ס"ק ה')

משמע מדברים אלו, שהבעיה בהתערבות זכרים ונקבות היא דווקא במקומות "שעוסקין שם בהוללות", אבל בסעודות רגילות אין איסור לשבת במעורב!

בסימן של"ט מתייחס ה'חפץ חיים' לעניין זה שוב ב'באור הלכה', ואומר:

"ומבואר באו"ח סימן תקכ"ט שכתב שם שלא יתערבו אנשים ונשים, וידוע שאין חילוק בין נשואות לפנויות לעניין זה, ואין לך דרגא להסתת יצר הרע ומעלה לזנות יותר משמתבוננים ומביטים בני בלי תרבות האלה בפני הנשים והבתולות בעת הרקוד, ואוחזין מעשה אבותיהם בידיהם של הנשים וקורא אינ עליהם 'יד ליד לא ינקה מדינה של גיהנם'"

אם נשים לב, ה'באור הלכה' אומר דברים אלו רק לגבי אנשים שאינם בני תורה - "בני בלי תרבות" - וגם כאן ניתן לדייק, שאין כוונתו שהישיבה המעורבת אסורה גם על אנשים רגילים בעלי מוסר תורני.

מכל המקורות שהבאנו, ניתן אולי לדייק שהקפידא של ה'חפץ חיים' היא דווקא במקום של הוללות, ביחס לאנשים אינם בני תרבות, אולם במצב של בני תורה, מצב רגיל, אין בעיה לשבת במעורב נשים וגברים. דבר זה יסביר מדוע הוא לא הסכים להרחיק את אשתו מסעודת השבת עם המהר"ם. אם אנו צודקים בדברנו, אילו ה'חפץ חיים' היה צריך להחליט איפה ישב כל אחד ואחד בחתונה, הוא היה מושיב את בני התורה במעורב ואת האנשים הרגילים בנפרד!

יש להעיר, שאין כוונתי לדייק מה'משנה ברורה' שעדיף לשבת בסעודות מעורבות, אלא אנו פשוט מנסים לתרץ את הסיפור שסיפרתי לפני-כן, ולדייק שאולי ה'חפץ חיים' יסכים שמותר לשבת במעורב במקרים מסוימים. הרב רקפת העיד שהוא ראה תמונה של אגודת הרבנים החרדים בארה"ב משנות החמישים, שם כל הרבנים הגדולים ישבו ב'דינר' עם נשיהם באותו שלחן. יש לזכור, שמדובר בתקופה בה ה'חפץ חיים' עוד היה חי...

מה עם סעודת נישואין?

עד עכשיו דברנו על התערבות אנשים ונשים בסעודות, אבל לא התרכזנו בסעודת נישואין דווקא. רש"י בסוכה כה: אומר שבסעודות נישואין "שכיחא בה שיכרות וקלות ראש", ולכן לכאורה יש סיבה להחמיר יותר בסעודה כזו. בנוסף לכך, המהרש"ל כותב:

"גם בספר חסידים[4] כתב שאין לברך 'שהשמחה במעונו' היכן יושבין אנשים ונשים בחדר אחד, כי השטר מקטרג ואין שמחה לפני הקב"ה. ואני הגבר אשר ראה עני עמי שכמה קלקולים באו מזה"

כלומר, יש פוסקים שסוברים שאסור לברך ברכת 'שהשמחה במעונו' כאשר יושבים במעורב בסעודת נישואין[5]. אולם, לכאורה קיים קושי בפסיקה זו משום שלא השו"ע ולא הרמב"ם מביאים פסיקה זו? אולי ניתן לומר שהם סוברים שמדובר במוסר - הנהגה טובה - ולא בפסק הלכה ממש, בניגוד לדברי המהרש"ל וההולכים בעקבותיו הסוברים שמדובר בהלכה ממש.

אולם, לפי הדברים שאמרנו מדוע היום רואים שהמנהג הנפוץ הוא לשבת במעורב אפילו בסעודות נישואין? ה'לבוש', ר' מרדכי יפה, שהיה תלמידו של המהרש"ל, שראינו לעיל שהחמיר, כותב שהיום אנחנו לא מקפידים על ישיבה בנפרד משום שגברים שמתסכלים על נשים היום מתייחסים אליהן כ'קאקי חיוורא' - אווזים לבנים[6]. דברים אלו שאובים מהגמרא בברכות כ., המספרת שר' גידל היה יושב לפני הפתח של המקווה ומדריך נשים כיצד לטבול, ללא פחד מיצר הרע שיכניס לו מחשבות זרות, משום שהנשים נראו לו כאווזים לבנים. ובאמת, הסמ"ק בסימן ל' כותב בעניין הסתכלות בנשים ש"אי דמיא עליה כקאקי חיוורא - שרי". גם ה'פתחי תשובה' עוסק בעניין זה וכותב:

"ומה שכתבו בשם ב"ח כשאנשים ונשים בחדר אחד אין אומרים 'שהשמחה במעונו' - עיין בלבוש...שאין אנו נזהרים בזה" (אה"ע סימן ס"ב, ס"ק י"ח)[7]

א"כ, ניתן לראות שבהקשר לישיבה מעורבת בסעודות נישואין יש מחלוקת, ולכל צד יש על מי לסמוך.

בשו"ת מהרי"א מובאת פשרה בעניין זה, והוא מציע שהנשים והגברים יאכלו את הסעודה ביחד, אבל לפני ברכת המזון יצאו כל הנשים עם הכלה, כך שאת ברכת המזון וברכת 'שהשמחה במעונו' יברכו רק הגברים[8]. יש להעיר שהפשרה הזו מוזרה מאד, כיוון שבסופו של דבר עיקר השמחה הייתה ביחד, נשים וגברים, ואילו את ברכת 'שהשמחה במעונו' מברכים לאחר שחלק מהאנשים השמחים יצאו החוצה. בנוסף לכך, מוזר מאד לומר שהכלה לא צריכה להיות כאשר מברכים את ברכות הנישואין.

הלכה למעשה

לגבי ישיבה מעורבת בסעודות רגילות, ה'באר משה' טוען שאין צורך במחיצה מעיקר הדין, אבל ודאי שצריך לשבת בנפרד. הוא טוען שהדבר נצרך במיוחד כיום, כאשר נשים לבושות בצורה שאינה צנועה[9]. לעומת זאת, הרב עובדיה כותב שלכתחילה צריך לשבת בנפרד, אבל בדיעבד ישיבה מעורבת מותרת[10].

למעשה, הרבה העידו על גדולי ישראל ששייכים לעולם החרדי, לפחות בארה"ב, שישבו בסעודות יחד עם הנשים שלהם ולא היה להם בעיה בכך: ר' משה פיינשטיין, הרב הוטנר, ר' יעקב קמינצקי, ר' אהרן קולטר, הגרי"ד ועוד. מספרים, שמישהו שאל את הגרי"ד איך להושיב את האנשים בחופה, והגרי"ד ענה לו שיעשה איך שהציבור מעדיף. כלומר, למרות שהיה יכול לקבוע שישבו בנפרד הוא אמר שאפשר לשבת מעורב. מעבר לכך, שמעתי בשמו של ר' אהרן סולוביצ'יק שהוא נפגש לראשונה עם אשתו באחת החתונות שבהן היה, והוא היה מקפיד להגיד לאנשים שמתחתנים שיכינו שולחנות מיוחדים מעורבים בשביל שהרווקים יוכלו למצוא את שידוך בחתונה! מעבר לכך, כשר' אהרן עצמו היה בחתונות שהישיבה בהן הייתה נפרדת, הוא ביקש מבעלי השמחה לשבת עם אשתו.

לסיכום, לדעתי יש בעיה באנשים שבשבת וביו"ט מקילים ויושבים במעורב, אולם בחופה הם מחמירים. מצד שני, גם אם מתירים לשבת במעורב, צריך להקפיד שלא יווצר מצב בו בעל אחד יושב ליד אשה של אדם אחר. בנוסף, כפי שראינו אין זה פשוט שישיבה מעורבת מותרת ולכן ברור שיש מקום להחמיר. אולי כדאי לסיים בסיפור על החתונה של הרב עמיטל, בההרב צבי פסח פרנק ור' איסר זלמן מלצר ישבו באותו שלחן - יחד עם נשותיהם...



* השיחה סוכמה ע"י שאול ברט ולא עברה את ביקורת הרב.

[1] פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סימן מ"ד עמ' רל"ג.

[2] הדיוקים מהמשניות בפסחים אכן מובאים בדברי ה'אגרות משה', או"ח ח"א סימן מ"א עמ' ק"ב.

[3] פסיקה דומה מובאת גם ב'ספר הפרדס' על הסוגיה בסוכה, ע"ש.

[4] סימן שצ"ג

[5] את דברי 'ספר חסידים' מצטט גם 'ספר המנהגים' ו'אורחות צדיקים'. כן מובאת פסיקה זו גם בדברי הב"ח באה"ע סימן ס"ב ד"ה "ויש אומרים", הב"ש באותו סימן ס"ק י"א, ה'באר היטב' באותו סימן ס"ק י"א, ה'קיצור שלחן ערוך' בסימן קמ"ט סעיף א', ועיין עוד ב'ספר תשובות והנהגות' ח"ב אה"ע, סימן תרנ"א עמ' שס"א. ישנם עוד ספרים רבים המחמירים בעניין זה, ואכמ"ל.

[6] 'לבוש החור', מנהגים, סימן ל"ו דף ר' עמוד א'.

[7] דברים דומים אומר גם ה'בית מאיר' באה"ע סימן ס"ב ס"ק ז', 'שערים מצוינים בהלכה ח"ד סימן קמ"א סעיף א' עמ' ל"ט, ועוד.

[8] שו"ת מהרי"א ח"ב סימן מ"ה סעיף ה', וסימן רנ"ו סעיף ג'.

[9] 'באר משה', ח"ד סימן קמ"ז סעיף ל"א, עמ' רל"ו.

[10] 'יביע אומר' ח"ג אה"ע, סימן י' סעיף ט', עמ' רנ"ב.