ישראל והעמים

מה צריך להיות היחס בין ישראל לבין העמים? מצד אחד - פסוקים רבים מתארים את עם ישראל כעם הפועל לבדו, בלי להתייחס לעמים שמסביב: "הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב". ואכן, התורה כותבת במקומות רבים כי כדי לשמור על הצביון והאופי המיוחדים של עם ישראל, עליו להתבודד ולהימנע מקשר עם העמים שמסביב, כדי שלא ללמוד מדרכיהם ולהיטמע בהם. אמנם, מצד שני - קשה לטעון שמטרת עם ישראל היא פנימית בלבד, להצליח לשמור על האופי המיוחד של העם. הנביאים דיברו על אידיאלים הרבה יותר רחבים ואוניברסליים, הכוללים את כל האומות והעמים: "והיה ה' למלך על כל הארץ", "ונהרו אליו כל הגויים" וכו'. אם עם ישראל יישאר "עם לבדד ישכון", בלי קשר עם העמים שסביבו - כיצד יוכל ללמד אותם ולהעניק להם? כיצד יוכל להגשים את האידיאל האוניברסלי?

באופן עקרוני, הראי"ה מזדהה עם הכיוון השני שהצגנו (אורות ישראל ה', א-ב): "כל מה שנוגע לישראל ומהותו אינם דברים מוגבלים בחוג הפרטי המצומצם, אלא הם מרוכזים בחוג מיוחד, ומשפיעים מתוך המרכז על ההיקף כולו". הכוחות העצומים המצויים בעם ישראל לא נועדו רק לצורך העם עצמו, אלא יש להם מטרה רחבה הרבה יותר - להשפיע על כל העולם. אמנם, בכוונה תחילה הקב"ה לא העניק לעם ישראל את כל הכוחות שבמציאות, אלא פיזר אותם גם בין העמים: "אוצר סגולות עולמים - בישראל הוא גנוז, אבל כדי לאחד במובן כללי גם כן את העולם עמם - מוכרחים צדדי כשרונות מיוחדים להיות חסרים בישראל כדי שיושלמו ע"י העולם... וממילא פנויה הדרך כלפי ההשפעה". באמצעות פיזור זה, 'הכריח' אותנו הקב"ה לקשור מערכת יחסים עם האומות, כדי להשיג את הכוחות שבידיהם. באמצעות מערכת היחסים הזו, עם ישראל יוכל להשפיע על אומות העולם מאורו ומהטוב הרב שבו.

האם מערכת היחסים היא דו-סטרית? כיצד נוכל להישמר שלא לקבל מהאומות תפיסות ורעיונות פסולים? לשם כך, טובע הראי"ה כלל: "הקבלה היא מבחוץ, וההשפעה היא מבפנים". בעם ישראל מצויים כל הכוחות הפנימיים הדרושים לו, ומבחינה זו - הוא אינו זקוק לגויים, בחינת "עם לבדד ישכון". הכוחות החסרים בעם ישראל הם כוחות חיצוניים - כלים ועזרים טכניים המסייעים להפיץ את הרעיונות הפנימיים. כאשר אנו מקבלים רעיון או אידיאל מסויים מהעמים - עלינו לבחון היטב האם הוא כלי עזר, שיש לקבל אותו ולרתום אותו להפצת התורה והצדק האלוקיים, או שמא הוא רעיון פנימי, שיש לבחון בקפידה האם ניתן לקבלו.