כִּי נֵזֶר אֱלֹקָיו עַל רֹאשׁוֹ

  • הרב נחמיה רענן
בעלי המוסר על הפרשה
פרשת נשא
"כִּי נֵזֶר אֱלֹקָיו עַל רֹאשׁוֹ"[1]
א. הקדמה
חכמי ישראל נחלקו בעמדתם ביחס לתופעת הנזירות. יש שהסתייגו מהנזירות וראו את הנזיר כ"חוטא" ויש שהתייחסו בחיוב לתופעת הנזירות וראו את הנזיר כ"קדוש".   מתוך עיון בפשטי הפסוקים מתקבל רושם שהתורה מעריכה את הנזיר ורואה בו אדם "קדוש". אחד מביטויי השבח המובהקים שמעניקה התורה לנזיר מופיע בפסוק ז' כנימוק לאיסור הנזיר להטמא למת:
לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹקָיו עַל רֹאשׁוֹ.
(במדבר ו', ז).
הפסוק תולה את איסור הנזיר להטמא למת בכך ש"נזר אלוקיו על ראשו": על הראש הנזיר מונח, כביכול, כתר מלכות אלוקי, וכדי לא לחלל אותו נאסר על הנזיר להטמא למת. מבחינה זו מעמד הנזיר דומה למעמדו של הכהן הגדול, שמפאת קדושתו נאסר עליו להטמא למת:
וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו...וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא. וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹקָיו כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹקָיו עָלָיו...
(ויקרא, כ"א, י - יב).
מלבד הנימוק לאיסור הטומאה, ניתן לראות בפסוק זה פירוש לשמו של ה"נזיר": הכינוי "נזיר" מבטא את מהותו של הנזיר כאדם קדוש שזכה לכך שנזר אלוקים מונח על ראשו.
על כל פנים, יש להבין מדוע זוכה הנזיר למחמאה כה מופלאה שכזאת.   ר' אברהם אבן עזרא בפירושו לפסוק מסביר את הדברים:
ויש אומרים, כי מלת נזיר - מגזרת נזר, והעד "כי נזר אלקיו על ראשו", ואיננו רחוק. דע כי כל בני אדם עבדי תאות העולם, והמלך האמתי, שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו, כל מי שהוא חפשי מן התאות.
ראב"ע מפרש שהנזר המתנוסס על ראשו של הנזיר מבטא את מלכותו ושליטתו של הנזיר על עולם התאוות. בדברים אלו של ראב"ע עסק בהרחבה המשגיח ר' ירוחם הלוי, ובהם נתמקד בהמשך השיעור.
ב. השליטה בתאוות כחירות
וכך כותב ר' ירוחם:
...כי דבר שהנו למעלה מן הטבע, נקרא אלקיי, "נזר אלקיו על ראשו" - כי עשה מעשה של למעלה מן הטבע; מעשה במדה של למעלה מן הטבע, כי על כן נזר אלקיו הוא ודאי...
בירושלמי מובא מעשה בר"ע[2] שהיה יושב בביהמ"ד[3] ולומד עם תלמידיו, וברגע והנה נתמלא הבית באור, ושאל אותם ר"ע מי זה אשר עבר כאן לפני ביהמ"ד, וכשהראו לו על האיש שעבר עליהם, קרא אותו ר"ע ושאל לו על מעשיו, וסיפר לו אותו האיש על אודות האשה שחמד וכמעט שאנסה, ושגם כבר נתרצית לו, ואח"כ[4] כשהאשה הוכיחה אותו על פניו, שבר רצונו והניחה...הנה כאן מעשה אדם אשר פירש עצמו מן תאוה, כבש ושבר רצונו, ומזה אשר זרחה על ראשו אור ממש, עד כדי כך מתהוה התורה באדם למציאות ממש, עד כדי שיכול אתה להעביר אותו לפני בית ותתמלא ממנו הבית אור, כן הוא הענין בנזיר, אמר הכתוב "כי יפליא",[5] ומפרש האב"ע: "יעשה דבר פלא, כי רוב העולם הולכים אחר תאותם" - להפרש מן תאות, זהו מן הדברים אשר למעלה מן הטבע, והוא ענין אלקות כנ"ל, והוא אשר אמר הכתוב נזר אלקיו על ראשו, מציאות ממש של נזר אלקיי.
("דעת תורה" חלק ד', עמוד מ"ג).
ר' ירוחם מבאר שהשליטה העצמית של הנזיר בכך שהוא אסר על עצמו את היין מביאה אותו לדרגה שמעל הטבע, ולכן הוא זוכה לכתר אלוקי.
בהמשך כותב ר' ירוחם את הדברים הבאים:
אל נבין הדברים כדברי חכמה ומוסר, נבין הדברים בפשוטם, כענין של מציאות, וכמו שכל פרשת הנזיר הנה כן, מציאות כזו של נזירות.
אודות בעל תאוה יש הרבה דברים וביאור ארוך, צריכים אמנם הרבה הרבה לדבר על זה, והחכם האב"ע הפליא להאיר לנו בטיב מציאותו, כי ההולך אחר תאותו מתהוה הוא לעבד באמת, ומציאות של עבר אינו מי שמשכיר עצמו לעבודת מלאכה, עבד זהו תכונה באדם, איש בן חורין לא מוכר עצמו בשום אופן לעבד, מי שמוכר עצמו לעבד הנה זה כי היה כבר עבד גם קודם שמכר עצמו, בתכונתו כבר היה עבד גם קודם שהמכיר עצמו למי שהוא, תכונתו של איש עבד היא, כי ריק הוא זה האיש מכל עצמיות, ועת מוכר עצמו לעבד, אזי כל מציאותו שלו היא ממציאותו של אדוניו, נמשך הוא אחרי אדוניו בתכלית ביטול עצמיותו הוא, עם כל קריאה כל שהיא מצד האדון והוא תיכף מוכן ובא, לקריצה כל שהיא של האדון והוא כבר מתנער ורץ, אומר הוא הנני, טרם כל מחשבה בהענין, כל מציאות של סירוב אין לעבד, כל מציאות של בחירה בדברים, לעשות זה או זולת, לא נמצא אצלו מכל וכל, הנהו בבחינת, רצון האדון הוא רצונו...
ככל אשר תארנו ופרטנו בעבד חומרי, והחומריות, החיצוניות, מעידות ודאי על התכונה, ותכונה זוהי מציאות, זוהי יצירה באדם, אין זה מעשה רוח בעלמא, כח הוא באדם, מקיפו כל כולו, - בדיוק ככה הוא הדבר אשר הגיד לנו החכם האב"ע בעבד תאוני[6]. אני רוצה להגיד לכם אמת, כי תדעו כי התאוה עושה את האדם לעבד (א שקלאף), ההולך אחרי התאוה הוא נעשה לה בטל במציאות, עומד הוא לפני התאוה בהוקרה הכי גדולה, לרמז הכל-דהו של ה"תאוה", הוא תיכף ממלא הצו שלה, היא המושלת עליו על כל כולו, גם על מחשבתו גם על רצונותיו, עבד הוא לה בתכלית, במלא מובנה של מלת עבדות, בכל תכונת שפלותה והכנעה.
(שם, עמוד מ"ד).
ר' ירוחם משווה בין העבדות החומרית לבין העבדות הרוחנית. ר' ירוחם מנתח את תופעת העבדות וקובע שהעבדות מבוססת על תכונה נפשית של אדם חסר עצמיות, ובשל תכונה זו הוא מוכן לשעבד את עצמו לרצון אדונו. להבנת ר' ירוחם, כך הדבר גם בעולם הרוחני: מי שאינו יודע לשלוט ביצריו הופך להיות עבד של תאוותיו, ובכך הוא מאבד את אישיותו העצמאית ונעשה כנוע ובטל לשלטון התאוות.
המצב שונה בתכלית אצל מי שיודע לשלוט ביצריו:
היפוך תכונת עבדות היא מציאות של אדון. מעיקרי תכונת עבד כי מונח הוא תחת השפעת אחרים, ולהיפך מזה הוא תכונת אדון, עצמאי הוא, עומד הוא תמיד חפשי מכל איזו רשות זולתו, לא כלום ביכולת להכריח אותו...
עצמאי הוא! ועצמאי אינו נופל תחת כל זולת, אינו מושפע מכל העולם, וגם לא מתפעל מכל מאיים, רוח אפרתי לו, ולא תשפילנו מעולם. ונהפוך הוא, מכתת הוא לכל העומדים נגדו, והוא במעמדו קיים, שליט הוא ומשתלט עליהם...זהו ביאור של "נזר אלקיו" - מציאות הסירוב לתאוה היא מציאות כה יקרה מפנינים ומפז, כאבן הכי מלוטשה, כיהלום הכי מבהיק ומזהיר, עד שהתורה קוראה לזאת בשם מנוקב - "נזר אלקיו", למעלה מן הטבע !
(שם, עמודים מ"ד - מ"ה).
בסוף השיחה מתייחס ר' ירוחם לתופעת העישון לאור העקרונות המוסריים שניסח בעקבות הא"ע:
...אוחזים קנה-סיגריה בפיהם ומנשבים רוח חובל! אולם העשננים[7] הרגילים בזה, הם בקושי רב הם מתאפקים לעשון עד עבור יום הש"ק! [8] ועם "ההבדלה" הם קודם כל מלאכה רצים לעשן! זאת תולדות ההרגל! ולא לחנם קוראת לזה התורה "איש כי יפליא", כבישת הרגלים אמנם זה מעשה פלא ודאי! ולכו חזו מה זוכים עבור זה - נזר אלקים!...כל איש יש לו להיות "בעלן" להתרגל בכבישת הרגלים, להשתלט על עצמו בהתאפקות מהרגלים בלתי-ערכיים, ולפעמים גם הרגלים מאוסים ונבזים, ואל ימעט לפניו כבישת הרגלים, אם גדול אם קטן, לאט לאט, אחת לאחת, יתרכש בהון רב, לאט לאט יתרכש במלכות שלימה, בנזר אלקים על ראשו!
(שם, עמוד מ"ה).
 
 
 
 
 
*
**********************************************************
*
* * * * * * * * * *
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולנחמיה רענן, תשע"ג
נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm
האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org
 
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
* * * * * * * * * *
*
**********************************************************
*
 
 
 

[1]   במדבר ו', ז.
[2]   רבי עקיבא.
[3]   בבית המדרש.
[4]   ואחר כך.
[5]   "איש או אישה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'" (במדבר, ו', ב).
[6]   מלשון תאווה.
[7]   המעשנים.
[8]   השבת קודש.