כוהן גדול שנמצא חלל

  • הרב שמואל שמעוני
 

דף יוםיומי

מכות דפים יא–יב – כוהן גדול שנמצא חלל

 

"נגמר דינו, ונעשה כהן בן גרושה או בן חלוצה – פליגי בה רבי אמי ור' יצחק נפחא, חד אומר: מתה כהונה, וחד אומר: בטלה כהונה.
לימא בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע קא מיפלגי, דתנן: היה עומד ומקריב ע"ג המזבח, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה – רבי אליעזר אומר: כל קרבנות שהקריב פסולין, ורבי יהושע מכשיר. מאן דאמר מתה – כר' יהושע, ומאן דאמר בטלה – כרבי אליעזר!
– אליבא דרבי אליעזר כולי עלמא לא פליגי, כי פליגי – אליבא דר' יהושע: מאן דאמר מתה – כרבי יהושע; ומאן דאמר בטלה – עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם, דכתיב 'ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה' (דברים ל"ג, יא) – אפילו חללין שבו, אבל הכא אפילו רבי יהושע מודה" (יא ע"ב – יב ע"א).

 

נחלקו הראשונים בהבנת שיטתו של רבי יהושע. הרמב"ן (קידושין סו ע"ב) צמצם מאוד את שיטתו, וטען שהכשיר רק בכוהן שנולד ספק בכשרותו: מכאן ולהבא פסול, שאין מכשירים הספקות לכתחילה; אך אין פוסלים אותו מספק למפרע. ברם, שיטה זו מוקשית מכמה מקומות, ובהם גם סוגייתנו, שעולה ממנה כי מחלוקת התנאים היא גם בנמצא ודאי חלל (וכן הקשה הריטב"א על סוגייתנו).

תשובה אחרת כתב הריטב"א בחידושיו לקידושין שם:

 

"דברים כמשמען ופשוטן... דכהן שנמצא בן גרושה – עבודתו מכאן ולהבא פסולה, ועבודתו למפרע כשרה, ואף על פי שנודע דאתמול פסול היה, שכך הוא דין תורה".

 

מה ההיגיון בשיטה זו? מסתבר שהריטב"א רואה במעמד החברתי יסוד חשוב בפסול חלל, רצוני לומר: ההחזקה החברתית כפָסול היא חלק ממהות הפְּסול. על כן בשעה שטרם נודע שהוא חלל, והיה מוחזק אצלנו ככוהן כשר, הריהו כשר אליבא דאמת.

שיטה שלישית בדין עבודתו של כוהן חלל לדעת רבי יהושע עולה מפסק הרמב"ם (הלכות ביאת מקדש פ"ו ה"י):

 

"כהן שעבד, ונבדק ונמצא חלל – עבודתו כשירה לשעבר, ואינו עובד להבא. ואם עבד – לא חילל, שנאמר: 'ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה' – אף חולין שבו תרצה".

 

לדעת הרמב"ם, העבודה כשרה לא משום שפסול חלל תלוי בידיעתנו, אלא משום שעבודת חלל כשרה, לפחות בדיעבד.

נראה ששיטת הרמב"ם מיושבת יותר עם הלימוד שציטט מסוגייתנו, שה' מברך גם את עבודתם של חללים; ואילו שיטת הריטב"א מיושבת יותר עם לימוד אחר, המובא בסוגיה בקידושין: "'ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם' (דברים כ"ו, ג) – וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל כהן שלא היה בימיו?! אלא זה כשר ונתחלל".

בביאור שיטת הרמב"ם, שעבודת חלל כשרה, שמעתי ממורי הרב תבורי, על פי דברי רבו הגאון הרב יוסף דוב סולוביצ'יק, שיש בכוהנים שתי קדושות: האחת – קדושת גברא, הנובעת מייחוסם הכשר, והיא שמתירה להם לאכול בקודשים ואוסרתם להיטמא; והשנייה – קדושת חפצא של גופם, בדומה לקדושת כלי שרת, והיא שמכשירה את עבודתם. לחללים אין קדושת הגברא בגלל הפגם בייחוסם, אך מכיוון שסוף סוף הם כוהנים, יש להם קדושת החפצא, ועבודתם כשרה. לבעל מום מעמד הפוך: מאחר שייחוסו כשר, יש לו קדושת גברא, ועל כן הוא אוכל בקודשי קודשים ואסור ליטמא; אך עבודתו פסולה, מפני שאין הוא כלי שרת כשר (והשווה דברי הכלי חמדה ריש פרשת אמֹר בביאור דברי הרמב"ן שם).

כעת עלינו להבין לפי שתי השיטות – שיטת הריטב"א ושיטת הרמב"ם – את מחלוקת האמוראים בסוגייתנו, ואת דברי הגמרא שניתן להעמיד את שני צדדי המחלוקת אליבא דרבי יהושע, דהיינו שגם מאן דאמר "בטלה כהונה", הפוסל את מעמדו של הכוהן הגדול למפרע, יכול להודות שאין עבודת החלל נפסלת למפרע.

לשיטת הריטב"א עלינו לומר שבמה שנוגע לתפקיד ייחודי של הכוהן הגדול, אין די שבשעת מעשה טרם הוחזק כחלל, אלא כשרותו תלויה בייחוסו האמתי והטהור לאהרן. כמובן, מאן דאמר "מתה כהונה" חלוק, ולדעתו גם לעניין כהונה גדולה הפסול חל רק משעת הידיעה [ועדיין יש להקשות כיצד שקול הדבר למיתת הכוהן, שלה משקל מכפר, כפי שראינו אתמול; ועיין בריטב"א על סוגייתנו שתירץ "דפסול הנמצא בו המצערו חשוב לו כמיתה להיות מכפר"].

ומה באשר לשיטת הרמב"ם? מאן דאמר "בטלה כהונה", אפשר שסבר כי קדושתו הייחודית של כוהן גדול נובעת – לפחות לעניין דין גלות – ממעמד הגברא שלו ומייחוסו הטהור לאהרן, ועל כן בזה יודה גם רבי יהושע שהיא בטלה למפרע אם נודע שהוא חלל. הקושי הגדול הוא דווקא בהבנת השיטה השנייה, ש"מתה כהונה", שהרי ממה נפשך: אם הדבר תלוי בקדושת הגברא, היה לנו לומר "בטלה כהונה"; ואם הדבר דומה לדין עבודה – היה לנו לומר שעדיין הוא בגדר כוהן כשר! לחומר הקושיה יש מקום להציע, שהרמב"ם פסק שעבודת חלל כשרה בדיעבד גם מכאן ואילך רק משום שפסק בסוגייתנו כמאן דאמר "בטלה כהונה" (הלכות רוצח פ"ז הי"ב), ולדעתו, מחלוקת האמוראים היא בעצם מחלוקת בהבנת שיטתו של רבי יהושע: מאן דאמר "בטלה כהונה" סבור שהיא נובעת מתפיסת החלל כמי שיש בו כשרות חפצא, ככלי שרת, ודבר זה אינו עניין למעמד כוהן גדול לעניין גלות; ואילו מאן דאמר "מתה כהונה" מפרש אחרת – אולי כדעת הריטב"א, שלא הכשיר רבי יהושע אלא עבודה שעבד הכוהן בטרם נפסל.

להרחבה נוספת מומלץ לעיין במאמרו של הרב בנימין תבורי "כהנים בני אהרן", עלון שבות 150.

בעניין אחר – גדרי קליטת עיר מקלט

בנושא גדרי הקליטה של עיר מקלט, הנידון אף הוא בדפים אלו, מומלץ לעיין במאמרו של הרב חיים נבון "הגנתן של ערי המקלט", דף קשר 662.

הרב שמואל שמעוני