דילוג לתוכן העיקרי

שבועות | דף ו | כוהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן

 

דף יוםיומי

שבועות דף ו – כוהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן

רבי יהושע בנו של רבי עקיבא שאלו למה הזכירה המשנה את גוני הנגעים השונים אם אין לכך נפקא מינה? והשיבו רבי עקיבא:

 

"לומר לך: כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן – אינו רואה את הנגעים" (ו ע"א).

 

מדוע צריך הכוהן להיות בקי בגוני צבעי הלבן ובשמותיהם אף כאשר אין לכך שום נפקא מינה?

ניתן לומר שהגוונים השונים הם סימנים לנגעים שונים, והגם שכל הנגעים מטמאים אותה טומאה, מכל מקום צריך הכוהן להכיר מהו הנגע שטימא. ביאור זה נראה סביר בדעת התנא של משנתנו, המחלק את הנגעים לאבות ותולדות, שצירופיהם אינם קשורים בהכרח לקרבת הגוון. כפי הנראה, תנא זה סבור שלפנינו שני סוגי נגעים, שבכל אחד מהם אב ותולדה, והאב והתולדה מצטרפים זה עם זה, אך לא נגעים משני הסוגים השונים.

רבי עקיבא, לעומת זאת, סבור שהצירוף הוא על פי קרבת הצבע, ונראה שלדעתו אין סוגים שונים של נגעים, אלא סוג אחד המופיע בגוונים שונים: היה הגוון דומה – אות הוא שלפנינו נגע אחד; שונה הגוון שוני ניכר – סימן שלפנינו שני נגעים נפרדים, הגם ששניהם מאותו סוג. אשר על כן, אין זה סביר להניח שדינו של רבי עקיבא, שהכוהן צריך להיות בקי בהן ובשמותיהן, הוא משום תפיסת הגוונים השונים כסוגים שונים של נגעים.

אפשרות שנייה היא שכושר ההבחנה בין הגוונים השונים אינו דרוש על מנת לפסוק, אלא הוא חלק מן התנאי שיהיה הכוהן 'רואה'. זה לשון הרמב"ם הלכות טומאת צרעת פ"ט ה"ה:

 

"בעלי מומין כשירים לראיית נגעים, ובלבד שלא יהיה סומא, ואפילו באחת מעיניו. ואפילו כהן שכהה מאור עיניו, לא יראה את הנגעים, שנאמר 'לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן' (ויקרא י"ג, יב)".

 

ייתכן שכוהן שאינו מסוגל להבחין בין הגוונים השונים ולנקוב בשמותיהם נחשב כמי שאין ראייתו מספקת. בהקשר זה מעניין לציין לדבריו של בעל ערוך השולחן בהלכות ראיית דמים (יורה דעה סימן קפ"ח סעיף ד):

 

"יש בזה שאלה: והרי כל ארבע מיני דמים אדומים הם, אלא שזה למעלה מזה, וכפי הנראה מלשון המשנה הוי דם הקזה מעלה ראשונה ומזוג הוי אחרונה, אם כן לימא 'כל שממזוג ולמעלה טמא'? וכי האי גוונא פריך הש"ס בשבועות לעניין ד' מראות נגעים... ובשם מתרץ הש"ס: לומר לך דכל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים, עיין שם. והכא נמי אפשר לומר כן, דכל חכם שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הדמים, שהרי באמת כמה מחכמי הש"ס דלא הוי בקיאי בדמים, ומטעם זה האידנא כל מראה אודם טמא כמו שיתבאר בס"ד".

 

אפשרות שלישית עולה מניסוחם של דברי רבי עקיבא בתוספתא (פ"א ה"ב):

 

"ר' אלעזר בן יעקב אומר משם ר' חנניא בן כינאי שאמר משום ר' עקיבא: שאין אתה אומר כהן שהוא בקי בנגעים ולא בנתקין ולא בקרחות; באדם ולא בבגדים; בבגדים ולא בבתים; במראה ראשון ולא במראה שני; במראה שני ולא במראה שלישי – לא יראה את הנגעים עד שיהא בקי בהן ובשמותיהן, תלמוד לומר: 'זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית ולשאת ולספחת ולבהרת להורות' (ויקרא י"ד, נד–נז)".

 

לפי ברייתא זו, גם כוהן בעל ראייה חדה ובקיאות הלכתית בנגעי אדם, אינו רשאי לראות נגעי אדם עד שיכיר את כל הלכות נגעים. הפקעה הלכתית זו מזכירה את דינו של רב חסדא (שלא נתקבל, יעוין בסוגיה בחולין קלב ע"ב):

 

"אמר רב חסדא: עשרים וארבע מתנות כהונה, כל כהן שאינו בקי בהן – אין נותנין לו מתנה".

 

מסתבר שזהו דין דרבנן (והפסוק שמביאה התוספתא הוא אסמכתא בלבד), המחייב את הכוהנים ללמוד את ההלכות המיוחדות הנוגעות להם במילואן, בין בראיית נגעים בין במתנות כהונה.

 

 

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)