כוונתך רצויה אבל מעשך אינו רצוי | 1

בפעם הקודמת עסקנו בכך שריה"ל בחר לפתוח את ספר הכוזרי דווקא בחלום המבסס את עיקרי האמונה. כעת, עלינו להבין את תוכנו ומשמעותו של החלום שחלם מלך הכוזרים.

המסר המועבר אל המלך בחלום הוא - "כוונתך רצויה בעיני הא-לוה, אבל מעשך אינו רצוי". במילים אחרות - לא מספיקה הכוונה, אלא יש צורך במעשים מסויימים ומוגדרים כדי למלא את הרצון הא-לוהי.

לא במקרה זהו התוכן של חלום המלך, שכן עיקרון זה מהווה יסוד ובסיס לספר הכוזרי כולו. לפי ריה"ל, לא ניתן לממש את הרצון הא-לוהי רק ע"י כוונות רוחניות מופשטות, אלא עבודת ה' כוללת את החלק הרוחני והגופני כאחד. יש צורך הן בכוונה והן במעשים פיזיים מסוימים ומוגדרים כדי לקיים את רצון ה', וללא האיחוד בין הדברים עבודת ה' נשארת חלקית ופגומה.

את האנטיתזה לגישה הזו ניתן לראות בדברי הפילוסוף, אליו פונה המלך בראשונה. הפילוסוף ממקד הכל ברובד הרוחני-שכלי, ואינו מייחס שום חשיבות למעשים. גישתו נובעת מתפיסת האל כעליון כל כך עד שאין לו עסק בפרטים. הוא כופר בעצם הרעיון של השגחת האל על ברואיו, מכיוון שהם נמוכים מדי ביחס אליו, וק"ו שאין לו עניין במעשיהם. ממילא, המטרה המרכזית של הפילוסוף אינה עשיית מעשים מסויימים, אלא אך ורק הגעה לשלמות השכלית ע"י הכרת העולם באופן אמיתי. רק הכרה שכלית מופשטת לחלוטין יכולה לקרב את הפילוסוף אל השלמות שקשורה ישירות לאל המופשט והשכלי.

אמנם, גם הפילוסוף רואה חשיבות במעשים, אך לא כמטרה כשלעצמה אלא כאמצעי. על האדם לתקן את מידותיו ומעשיו כדי שכוחותיו החומריים לא יפריעו לפעילותו השכלית, אך אין חשיבות לשאלה כיצד יעשה זאת. לכן, הוא מציע למלך - "בדה לך דת". תמציא משהו שדרכו תדריך את כוחותיך המעשיים כך שלא יפריעו לך להזדכך באופן שכלי ורוחני.

תשובת המלך לדברי הפילוסוף היא מעניינת ביותר: "רואה אני דבריך נכוחים, אבל אינם נאותים למה שאני מבקש... הלא הוגד לי כי מעשי אינו רצוי!". המלך מודה שדברי הפילוסוף אמיתיים ובעלי משמעות, אך הוא דוחה זאת בטענה מוזרה ביותר - זה לא מה שאני מחפש! לכאורה, לא ברור מהי תשובה זו: אם דברים אלו נכוחים, תהיה פילוסוף, גם אם לא נוח לך ולא זה מה שחיפשת.

אמנם, לאור מה שהסברנו בפעם שעברה ניתן להבין את תשובתו המוזרה של המלך. ריה"ל שוב מדגים לנו כי האמונה אינה מבוססת על השכל ההגיוני והקר אלא על הכרה פנימית אינטואיטיבית הבוקעת מפנימיותו של האדם. הספר פותח בחלום המראה על הלך נפש פנימי שחווה המלך, ולכן דברי הפילוסוף נדחים בנקל, למרות שמבחינה שכלית הם מהווים בניין הגותי מרשים. הבניין שבנה הפילוסוף אמנם יציב מבחינה שכלית, אך רעוע ביותר מבחינה קיומית-נפשית. יש כאן אולי היגיון, אך זה לא מה שהאדם מחפש כדי לתקן את חייו לעומק. האדם לא ימצא מרגוע לנפשו אם יסתפק רק בלימוד שכלי על העולם ולא יתקן את מכלול חייו וכוחותיו - המעשיים והרוחניים. המלך חש בכך מייד, ולכן דוחה את הפילוסוף ומשאיר אותו לנפשו, עם בניין מפואר ומבריק מבחוץ, אך מרוקן מכל חיות בתוכו.