ברכות | דף כז ע"ב | הבדלה

בגמרא בדף כ"ז ע"ב מובא:

"רבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת, אומר הבדלה על הכוס או אינו אומר הבדלה על הכוס? תא שמע, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת, ואומר הבדלה על הכוס".

כלומר הגמרא תחילה מספרת כי רבי יאשיה היה מתפלל ערבית של מוצאי שבת עוד בשבת עצמה. על כך שואלת הגמרא האם גם היה מבדיל על הכוס, ועונה הגמרא שלפי שמואל ניתן להבדיל עוד בשבת עצמה!

השבוע ננסה להבין כיצד ניתן להבדיל עוד בשבת עצמה, דרך עיסוק בכמה מענייני הבדלה.

הבדלה - מדאוריתא או מדרבנן?

הרמב"ם בפרק כ"ט מהלכות שבת הלכה א' כתב:

"מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר: 'זכור את יום השבת לקדשו', כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש, וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו - בקידוש היום, וביציאתו - בהבדלה".

וכתב המגיד משנה על אתר:

"מדברי רבינו נראה בביאור שהוא סובר שההבדלה גם כן דבר תורה והכל בכלל 'זכור'. וראיתי המפרשים ז"ל חלוקים בזה: יש סוברים כדברי רבינו... ילפינן ליה מדכתיב 'ולהבדיל'[1]... ויש אומרים שהבדלה איננה אלא מדברי סופרים אבל הקידוש הוא דבר תורה".

כלומר, נחלקו הראשונים ביחס למקור החיוב של ההבדלה: יש אומרים שחיובה מדאוריתא והמקור לכך הוא מ'זכור', ויש אומרים שהמקור לכך הוא מהפסוק: "ולהבדיל בין הקודש ובין החול". ולעומתם יש הסוברים שחובת ההבדלה הינה מדרבנן.

ייתכן ויש הבדל עקרוני בין שני סוגי הלימוד. אם המקור למצוה הוא מ'ולהבדיל' אז ישנן שתי מצוות נפרדות שלכל אחת מהן מקור שונה - מצות קידוש נלמדת מ'זכור', ומצות הבדלה נלמדת מ'ולהבדיל'. לעומת זאת, אם אנו לומדים את שתי המצות מ'זכור', ייתכן ויש כאן קיום של מצוה אחת - מצות זכירה, על ידי עשיית קידוש והבדלה (וכך משמע גם מדברי הרמב"ם שהובאו לעיל). הבדל נוסף בין הלימודים הוא שאם אנו לומדים את מצות ההבדלה מ'זכור', יוצא שהמצוה היא לא להבדיל אלא לזכור. לעומת זאת, אם המקור המצוה הוא מ'ולהבדיל', נראה כי מהות המצוה היא להבדיל ממש בין הקודש לחול, וליצור את המעבר שבין השבת לחול[2].

הבדלה בתפילה ועל הכוס

בשו"ע סימן רצד סעיף א' פסק המחבר:

"אומרים הבדלה בחונן הדעת, ואם טעה ולא הבדיל משלים תפילתו ואינו חוזר, מפני שצריך להבדיל על הכוס. ואם טעם קודם שהבדיל על הכוס צריך לחזור ולהבדיל בתפילה[3]".

כלומר, עקרונית יש להבדיל פעמיים: פעם ראשונה בתפילה ופעם שניה על הכוס.

המקור להבדלה על הכוס, הוא בברכות לג ע"א:

"בתחילה קבעוה בתפילה, העשירו - קבעוה על הכוס, חזרו והענו - קבעוה בתפילה, והם אמרו המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס".

מגמרא זו ברור שאף לסוברים שההבדלה מדאוריתא - ההבדלה על הכוס היא מדרבנן.

הטעם להבדלה בתפילה לכאורה תלוי במחלוקת הירושלמי והתוס': בירושלמי[4] נאמר שאסור לאדם לשאול צרכיו בשבת, וממילא גם לא מתפללים את כל י"ח הברכות בשבת. לעומת זאת, בתוס'[5] כתבו, שעקרונית היה צורך להתפלל בשבת את כל י"ח הברכות, אך חכמים קיצרו את התפילה כדי שלא להטריח (על פי הגמרא בברכות כא ע"א).

כעת, לפי הירושלמי נראה, כי הסיבה שמבדילים ב'אתה חונן' היא שלא ניתן להמשיך ולהתפלל לפני שמבדילים. לפי שיטת התוס', כנראה הסיבה אחרת, אולי מפני שההבדלה בין קודש לחול קשורה לדעת ולבינה. נפקא מינה אפשרית תהיה במקרה של מי ששכח לומר הבדלה ב'אתה חונן' - האם הוא יכול להמשיך ולהתפלל או לא. אם הבעיה היא שלא ניתן לבקש צרכיו (ירושלמי), לכאורה היה עליו לחזור, ואם אין בעיה עקרונית (תוס') הוא יכול להמשיך ולהתפלל[6].

עשיית מלאכה

בסימן רצט בסעיף י' פסק השו"ע:

"אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל, ואם הבדיל בתפילה מותר אף על פי שעדיין לא הבדיל על הכוס..."

ועל כך הוסיף הרמ"א:

"ויש אומרים דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג, אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות אין צריך לזה".

ובמשנ"ב ס"ק ל"ג כתב:

"קודם שיבדיל - היינו אפילו משתחשך כיוון שלא הבדיל, עדיין חל במקצת קדושת שבת עליו, ואסרו חז"ל במלאכה".

ובס"ק ל"ח:

"אבל הדלקת הנר - הטעם, כיוון דמדאוריתא בלא הבדלה מותר במלאכה, רק תקנת חכמים הוא שצריך להבדיל מקודם, הקלו במלאכה שאין בה טורח".

כלומר, ברור כי גם אם חיוב ההבדלה הוא מדאוריתא, ההבדלה איננה הגורם המתיר את עשיית המלאכה, אלא יציאת השבת היא המתירה עשיית מלאכה. ההבדלה היא מצוה בפני עצמה, וחכמים הם שאסרו עשיית מלאכה לפניה.

חיוב נשים בהבדלה

בברכות דף כ ע"ב אומרת הגמרא:

"אמר רב אדא בר אהבה: נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה. אמאי? מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות! אלא אמר רבא: אמר קרא 'זכור' ו'שמור' - כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי - הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה"[7].

כעת, נראה כי לסוברים שהמקור להבדלה הוא מ'זכור' - נשים חייבות בהבדלה כמו בקידוש, אך אם המקור לכך הוא מ'ולהבדיל' - הרי נשים אמורות להיות פטורות.

כמו כן אם חיוב הבדלה הוא מדרבנן, לכאורה הנשים אמורות להיות פטורות, אך בכל זאת מצאנו ראשונים שסוברים כי נשים חייבות בהבדלה, למרות שהם הבינו שמצוה זו מדרבנן[8].

השו"ע, בסימן רצ"ו סעיף ח מביא את שתי הדעות:

"נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש, ויש מי שחולק".

והרמ"א מוסיף כי עדיף שנשים לא תבדלנה בעצמן אלא ישמעו הבדלה מן האנשים.

המשנ"ב בס"ק ל"ה כתב:

"והב"ח כתב: אפילו למאן דאמר שפטורות, מכל מקום יכולות להמשיך על עצמן חיוב ולהבדיל לעצמן... ומסיק המגן אברהם דהעיקר כדברי הב"ח".

ומדברי המשנ"ב משמע שסובר כך בעצמו.

אולם בס"ק ל"ו כתב:

"ואם האנשים כבר הבדילו לעצמם... לא יבדילו כדי להוציא הנשים אם אין שם זכרים גדולים או קטנים ששומעים ממנו, דלהיש חולקים הוא ברכה לבטלה".

מדבריו עולה, כי מי שיצא ידי חובה יכול להוציא את מי שעדיין לא יצא ידי חובה, אך לא את האשה. והדבר קשה, מדוע אשה שרוצה להבדיל - יכולה להבדיל בעצמה, אך היא לא יכולה לצאת ידי חובה על ידי מי שכבר הבדיל?! ממה נפשך: אם האשה לא מקיימת מצוה, היא לא יכולה להבדיל גם בעצמה, ואם היא אכן מקיימת בכך מצוה, מדוע לחשוש לברכה לבטלה במקרה שרוצה לחזור ולהבדיל בשביל האשה?

נראה, כי יש לחלק בין המקרים: אדם שכבר יצא ידי חובה, יכול להוציא ידי חובה אדם אחר, רק כאשר השני מחוייב במצוה, ולא כאשר הוא מקיים אותה 'בהתנדבות'. אדם שיצא ידי חובה, מוציא אחרים מדין ערבות[9], כלומר יש חובה כללית שכל ישראל יקיימו את המצוה המסויימת, ודין זה אינו תקף בנוגע למי שאינו מחוייב במצוה מעיקר הדין.

ממילא, מי שיצא ידי חובה יכול להוציא רק את מי שמקיים את המצוה כחובה ולא כרשות.

הבדלה לפני זמנה

ראינו בגמרא לעיל, כי ניתן להבדיל גם לפני צאת השבת. התוס' על אתר, בד"ה וצלי סייגו אפשרות זו:

"יש לומר דהכא מיירי (שכאן מדובר) שיש לו צורך מצוה לעשות במוצאי שבת... דודאי צריך להוסיף מחול על הקודש דאוריתא, אבל בחינם לא..."

והרמב"ם בפרק כ"ט הלכה יא כתב:

"...וכן מבדיל על הכוס מבעוד יום אף על פי שעדיין היא שבת, שמצות זכירה לאמרה בין בשעת כניסתו ויציאתו, בין קודם לשעה זו מעט".

נראה, כי אפשרות זו של הבדלה מוקדמת מובנת יותר, אם נסבור שהקידוש וההבדלה הם קיום אחד של מצות זכירה, ולכן ניתן לבצעם גם לפני הזמן, לעומת זאת אם ההבדלה היא מצוה עצמאית, שתפקידה הוא להבדיל בפועל בין הקודש לחול, נראה כי אין מקום להבדלה מבעוד יום.

שאלת השבוע

בגמרא בדף נג ע"א נאמר:

"תנו רבנן: היה מהלך חוץ לכרך וראה אור, אם רוב נוכרים - אינו מברך, אם רוב ישראל - מברך.

הא גופא קשיא! אמרת אם רוב נוכרים - אינו מברך, הא מחצה על מחצא - מברך; והדר תני: אם רוב ישראל - מברך, הא מחצה על מחצא - אינו מברך!

בדין הוא דאפילו מחצה על מחצה נמי מברך, ואיידי דתנא רישא 'רוב נוכרים' - תנא סיפא 'רוב ישראל'".

הגמרא בדף נב ע"ב לומדת שיש לברך על נר ששבת ממלאכת עבירה (כלומר אין לברך על נר שהודלק באיסור בשבת), וכמו כן אין לברך על נר שהודלק בשבת על ידי נוכרי - אפילו הם הוא הדליק את הנר לצורך עצמו בלבד משום שצריך לברך על נר ששבת[10].

הגמרא בדף נג ע"א ממשיכה לדון בעניין זה ומגיעה למסקנה שאם ראה נר בעיר שרובה נוכרים - לא יכול לברך על נר זה, אך אם ראה נר בעיר שחציה נוכרים וחציה יהודים - יכול לברך על נר זה.

וקשה, שהרי לכאורה במחצה על מחצה נחשב הדבר כספק ברכה לבטלה, וכיצד אם כן פסקה הגמרא שמברך?!

תשובות ומענות נא לשלוח ל: [email protected]