כיבוד אב ואם וכבוד שבת

  • הרב אליהו שי

כיבוד אב ואם וכבוד שבת

"'כבד את אביך ואת אמך' - שומע אני בדברים? תלמוד לומר: 'כבד את ה' מהונך' - במאכל ובמשתה ובכסות נקייה" (מכילתא דר' ישמעאל, פרשה ח).

בדרשה זו, מנסים חז"ל לברר את פשר ה"כבוד" הנדרש להורים. מהפסוק "כבד את ה' מהונך" לומד המדרש כי הכבוד הנדרש אינו בדברים, אלא בדברים מעשיים - מאכל, משתה וכסות נקייה.

את מטבע הלשון "מאכל ומשתה וכסות נקייה" אנו מכירים מתחום אחר לחלוטין - מהלכות השבת: "'זכור את יום השבת לקדשו' - במה אתה מקדשו? במאכל ובמשקה ובכסות נקייה. שלא תהא סעודתך שלשבת כסעודת החול, ולא עטיפתך שלשבת כעטיפתך בחול" (מכילתא דרשב"י כ', ח). מסתבר שהדמיון בין הביטויים אינו מקרי, והמדרש מבקש לרמוז על זיקה כלשהי הקיימת בין מצוַת כיבוד אב ואם לבין מצוַת כיבוד השבת.

ואכן, כבר בתורה מופיעות שתי המצוות האלו בעשרת הדיברות בסמיכות. זאת ועוד, אף בפרשת קדושים (ויקרא י"ט, ג) מצמידה אותן התורה בפסוק אחד: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותיי תשמורו, אני ה' א-לוהיכם". גם בחז"ל מצאנו קשר בין המצוות הללו: הגמרא בסנהדרין (נו ע"ב) קובעת שבני ישראל נצטוו במרה שלוש מצוות - דינים, שבת וכיבוד אב ואם.

הקשר המתבקש בין שתי המצוות הוא נושא ה"כבוד": נצטווינו לכבד את הורינו וכן לכבד את השבת. אולם נראה שהמדרש מבקש להעתיק למצוַת כיבוד אב ואם משמעויות השאובות ממצוַת כיבוד השבת, וכך לעצב את היחס הראוי של האדם להוריו לאורו של מודל השבת. הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל, במאמרו "כיבוד ועונג שבת" (בתוך "שיעורים לזכר אבא מארי" כרך א'), מגדיר את מצוַת זכירת השבת כך: "יום השבת צריך להיות מובדל מימות החול... וזהו באמת פירושו האמיתי של שבת - לבטל אורח חיים מסוים ולשנותו לדרך אחרת המיוחדת ליום זה... קיום העשה בא לידי ביטוי על ידי הטבעה על יום השבת חותם של יחידות ושינוי. על ידי הבדלה בחיי האדם בין שבת לחול, מקיימים אנו את מצוַת 'שמור את יום השבת'... על ידי שאדם מכבד את השבת ומענגה, הוא מטביע עליה מהות של יום קודש בניגוד ליום חול".

מעתה, ייתכן שכוונת הדרשן היא להאציל מכבוד השבת על כבוד ההורים. היחס להורים, אם כן, צריך להיות דומה ליחס לשבת: כאל דבר נבדל, שונה ומיוחד; יחס הדומה ליחסנו לדברים שבקדושה.