כיצד הידרדר דואג, אביר הרועים, להיות אחד מן ההדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא?

  • הרב ברוך וינטרוב
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

סנהדרין דף קו – דואג

דף קו ע"ב עוסק בהדיוט השני שאין לו חלק לעולם הבא: דואג האדומי. כיצד מצטיירת דמותו של דואג בסיפורי חז"ל?

הדרך הפשוטה היא לראותו כצבוע: מהשפה ולחוץ עסוק הוא בתורה, אך בה בשעה מלאו ידיו מדם באיסורי לשון הרע ורציחה.

ואולם, במבט מעמיק יותר מתגלה אישיות מורכבת. הקב"ה עצמו דואג מה יהיה בסופו, ואף מציע לדוד להניח לדואג שם בדברי תורתו. וגדולה מזו אמרו חז"ל, שהיה ראש הסנהדרין (כדאיתא במדרש תהילים מזמור נ"ב)! ובכן, כיצד נפל דואג נפילה עמוקה כל כך?

דומני שעל מנת להבין זאת, עלינו לקרוא את סיפורו של דואג במקרא מתחילתו:

"וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָר לִפְנֵי ה' וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל" (שמ"א כ"א, ח).

ופירש מצודת דוד: "נעצר – מעוכב שם להתבודד בעבודת ה' " (ועל הדרך הזה פירשו גם שאר המפרשים).

והנה, אותו אדם הנעצר להתבודד בעבודת ה' מבחין בדוד, שהגיע אותה שעה לנוב וקיבל מאחימלך לחם וחרב. כאשר שאול חוקר היכן דוד ומי סייע לו, דואג מוסר את המידע. ולאחר מכן הוא היחיד שמסכים למלא את פקודתו הנתעבת של שאול להמית את אחימלך ושאר כוהני נוב:

"...וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי ה'. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְדוֹאֵג סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים וַיִּסֹּב דּוֹאֵג הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד" (שם כ"ב, יח).

אם כן, תהליך הידרדרותו של דואג היה מהיר ביותר: מעבודת ה' בנוב הוא עובר לאמירת לשון הרע על כוהני העיר, ומשם – לרציחתם. כיצד קרה הדבר? היאך לא הצילו אותו תורתו ועבודת ה' שלו מחטאים נוראים אלה?

פעמים הרבה שמעתי ממו"ר הרב עמיטל שליט"א, שהגורם לתופעה הנפוצה של מחשבות זרות בשעת התפילה הוא שהמתפלל מנסה לכוון בתפילה שלא כפי דרגתו. מאחר שאין הוא מסוגל לכוונות אלו, התפילה אינה חיה, והריק התודעתי הזה מתמלא במחשבות זרות. לוּ התפלל אדם תפילה פשוטה, לא היה חושב על דברים אחרים.

דברים אלו, כוחם יפה לא לתפילה בלבד, כי אם לכל עבודת ה'. הניסיון לקפוץ מדרגות רבות בבת אחת עלול ליצור מראית עין של התקדמות, בשעה שלאמתו של דבר האדם עודנו נתון ליצריו השפלים ביותר. דואג עוסק בספקות למדניים מורכבים כמגדל פורח באוויר, בשעה שאישיותו שקועה עד צוואר בקנאה ובתאוות כבוד. הוא עוצר לעבוד את ה' בנוב, אך אין הוא יכול למנוע את עיניו מלשוטט ולחפש מידע שיוכל לסייע לו להתקדם בחצר שאול. לפיכך לא הצילה אותו עבודת ה' ולא התורה שלמד, כי הוא לא עבד את ה' באמת, ותורתו לא הייתה תורת חיים אמתית – לא הייתה זו תורה שלומדהּ חי אותה והיא מחיה אותו. על כן ביקש דוד מן הקב"ה שלא תיאמר הלכה בשמו של דואג בבית המדרש, ואף דואג עצמו שכח את תורתו קודם שמת.

הסכנה שמייצגת דמותו של דואג צריכה להטריד ולהדאיג כל אחד ואחד מאתנו. הגמרא אומרת כי מלבד מלאך החבלה שנשלח לשכח את תלמודו של דואג, נשלחו עוד שני מלאכי חבלה לשרוף את נשמתו ולפזר את עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. בכל מקום שיש עשייה דתית, יש חשש שהיא תיעשה כוזבת. סכנת ההתייהרות במעשים שאינם תואמים את מדרגתנו הרוחנית אורבת לפתחנו, ומאיימת להפוך את עולמנו הרוחני לעולם שכולו "משפה ולחוץ".

הרב ברוך וינטרוב