כיצד טובלים כלים?

  • הרב אביעד ברטוב

כיצד טובלים כלים?

בפרשת כלי מדיין, ממנה אנו למדים את חיוב טבילת הכלים, מפורש שיש לטבול כלים כפי שנידה טובלת לטהרתה: "אך במי נידה יתחטא". הראשונים נחלקו בשאלה האם קיימת השוואה מלאה בין טבילת הנידה לבין טבילת כלים, ולהלכה אנו פוסקים שאכן מקווה שטובלים בו כלים צריך להכיל ארבעים סאה - בדיוק כמו מקווה המשמש לטבילת נידות.

ההשוואה בין טבילת נידה לבין טבילת כלים משמשת בעניין נוסף: בעל ה"חיי אדם" כותב שיש לטבול את הכלי במים בבת אחת, כשם שנידה חייבת להכניס את גופה למים בבת אחת, כאמור: "ורחץ את כל בשרו במים". באופן מעשי, יש לאחוז בכלי, להכניסו אל המים, ובתוך המים להעבירו מיד ליד, כדי שכל חלקיו יבואו במגע עם המים. אפשרות נוספת היא להכניס יד אחת למים ואחר כך להביא לתוכה את הכלי, כך שהרטיבות שעל היד תקשר בין החלק שהיד אוחזת בו לבין שאר חלקי הכלי.

יש לציין שה"תפארת ישראל" כותב שחידוש זה - שיש להביא את כל הכלי במים בבת אחת - נאמר רק בכלי מתכת, שחיוב טבילתם הוא מדאורייתא. לדבריו, ניתן להקל יותר בטבילת כלי זכוכית, החייבים בטבילה רק מדרבנן, אולם אף הוא משאיר את חידושו למעשה בצ"ע.

כאשר טובלים סכו"ם או אוסף פריטים קטנים, ניתן להכניס את כולם לרשת או לסל ולטובלם בבת אחת, כך שמי המקווה יכסו את כל הכלים שברשת. במקרה כזה, יש להיזהר שהכלים לא ייכנסו אחד לתוך השני, ולא יפריעו למגע המים בכולם. פיתרון אפשרי נוסף הוא לקשור את הכלים בחבל בקשר רפוי, כך שהמים יוכלו להיכנס גם אל מקום הקשר.

כלי המורכב ממספר חלקים, כדוגמת מטחנת בשר, עדיף להטבילו כאשר הוא מחובר, שכן יש לטבול את הכלי כדרך שימושו ("מנחת יצחק"). אם האדם מעדיף לטבול את הכלי כאשר הוא מפורק, יש לפרקו לחלקים קטנים (ספר "טבילת כלים" לרב צבי כהן).