כיצד מצטייר קו האופי העיקרי באישיותו של בלעם – הגאווה – בסיפורי חז"ל?

  • הרב ברוך וינטרוב
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

סנהדרין דף קה – בלעם

דף קה עוסק בראשון מן ההדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא – בלעם. הגמרא מביאה סיפורים רבים על בלעם, שחוט השני העובר בהם הוא חוצפתו ועזותו. "אמר רב ששת: חוצפא מלכותא בלא תאגא היא" (עמוד א). חוצפתו של בלעם הביאה אותו למחשבה שהוא יכול לכפות את הקב"ה לעשות כרצונו, משל היה הוא מלכו של עולם.

בלעם מחליט ללכת עם זקני מואב כנגד רצון הקב"ה, ובעזותו הוא סבור כי יוכל לקלל את ישראל באותו רגע מסוים שהקב"ה כועס בו ו'לכפותו' כביכול להסכים לקללה. בלעם חושב שהוא חכם יותר מהא-ל, שהוא מסוגל לתפוס את הרגע שבו, על פי מחשבתו, אין הקב"ה שולט בכעסו, וכך לשלוט בעולם בעצמו.

דומה שלאותו עניין מכוונות גם המימרות כי בלעם בא על אתונו. אין כאן עניין של שחיתות מינית בלבד. בלעם רואה עצמו כנעלה על כל העולם כולו, ועל כן אין הוא יכול לקיים מערכת יחסים תקינה עם אדם אחר. בת הזוג היחידה שהוא יכול לבחור כדי שתובטח עליונותו היא אתון.

גם במסכת אבות (פ"ה מי"ט) מצינו כי קו האופי העיקרי באישיותו של בלעם הוא הגאווה:

"כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו – מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים – מתלמידיו של בלעם הרשע: עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה – מתלמידיו של אברהם אבינו; עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה – מתלמידיו של בלעם הרשע".

לא לחינם הנגידו חז"ל את בלעם לאברהם דווקא, הן במשנת אבות הן בסוגייתנו. גם באברהם בולטת מידת העזות: מצד אחד, אברהם קם כנגד כל בני דורו והאמין בקב"ה; ומצד שני, הוויכוח שלו עם הקב"ה בעניין סדום נראה חמור יותר מדברי בלעם. אלא שכאן בדיוק מתבטא ההבדל שבין טהור לטמא: אברהם מתווכח עם הקב"ה כדי להציל את אנשי סדום, ואילו בלעם מבקש להחריב את עם ישראל. אברהם אומר לקב"ה "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (בראשית י"ח, כה) מתוך ענווה ויושר – שלא כבלעם, הבטוח ביכולתו לעשות ככל העולה על רוחו מתוך שליטה, כביכול, ברצון העליון. עזותו של בלעם נובעת מאי-הכרה בקב"ה; עזותו של אברהם – יסודה בהכרת הקב"ה, ועל כן יש בה עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה.

הקב"ה בחר לנהוג בבלעם בדיוק כנגד מחשבתו. בלעם סבר שיוכל לקלל כנגד רצון הקב"ה, ונמצא מברך כנגד רצונו הוא. שיעור זה בא ללמד את בלעם מיהו ששולט במציאות באמת.

בלעם נהרג במלחמת הנקם של ישראל במדין (במדבר ל"א, ח). תרגום יונתן שם מספר כי כשבא פינחס להרוג את בלעם, פרח בלעם באוויר בכשפים, אבל פינחס הזכיר את השם, פרח בעקבותיו והרגו. מדרש זה מבטא בדרך ציורית ותמציתית את סיפורו של בלעם הרשע. בלעם חשב שהוא עליון על כול, ויכול הוא לפרוח לשמים לכשירצה; פינחס הראה לו, שעל ידי הזכרת השם יכול אף הוא לרחף ולהשיגו. בלעם חשב שהחיים לפי רצון ה' משעבדים את האדם ומנמיכים אותו, ועל כן ניסה בגאוותו לשלוט בא-ל עצמו. פינחס ניצח בהראותו לו כי דווקא בהזכרת השם יתנשא האדם לשמי על, ואילו בלעם עצמו לא היה, לאמתו של דבר, כי אם כלי חיגר ושתום עין בידי ההשגחה.

הרב ברוך וינטרוב