כי מן המים משיתיהו

  • הרב יהודה עמיטל

"כי מן המים משיתהו"[1] / הרב יהודה עמיטל

פרשת שמות

השם מורה בדרך כלל על מהותו של האדם. משה נקרא בשמו "כי מן המים משיתהו", ומבאר המהר"ל: מנקודת מבט חיצונית נראה לנו כאילו הדברים החומריים הם יציבים ולעומתם הדברים הרוחניים דומים בעינינו חסרי יציבות ומרחפים באויר. לאמתו של דבר המצב הפוך: דווקא הדברים הרוחניים הם קבועים ובלתי משתנים ואילו הדברים החומריים - למרות חוזקם החיצוני - פושטים צורה ולובשים צורה.

המים, מצד טבעם, מסמלים משהו פיזי, חומרי, חסר יציבות, הנע ממקום למקום. משייתו של משה מן המים מסמלת איפוא את ההינתקות מן החומריות והמעבר לעולם הרוחני. גם בשעה שמשה עסוק בדברים חומריים, אין הוא נתון להשפעתם. מכאן, יכולתו לזכות לנבואה בכל עת, בניגוד לנביאים אחרים. וכמאמר הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (ז, ו):

"כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו, משה רבינו אינו כן אלא בכל עת שיחפוץ - רוח הקודש לובשתו ... לפיכך מתנבא בכל עת, שנאמר 'עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם' ... הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאהלם שהוא צורכי הגוף כולם כשאר העם ..."

מכאן נובעת גם יכולתו הבלעדית של משה לקבוע הלכות על פי נבואה בניגוד לשאר נביאים המתחייבים מיתה בשעה שבאים הם ללמוד וללמד הלכה מפי הנבואה, שהרי "לא בשמים היא".

שמו של משה מרמז איפוא על מהותו המיוחדת, אדם שמשוי מן החומריות וכולו נתון לרוחניות. כמאמר הפסוק (שמות ד', כ): 'וירכבם על חמור' - היינו, משה "רוכב" מעל החומריות ומתעלה עליה.

בנוסף למשה, זכו עוד שניים להתגבר על החומריות. אברהם אבינו, ש"חבש" וכבש את רגשותיו החומריים בשעה שהלך לעקוד את בנו, ומלך המשיח עליו נאמר ש"עני הוא ורכב על חמור".

 

[1] שיחה שנאמרה בישיבה בש"ק שמות תשכ"ט. כתב: הרב אליהו בלומנצוויג. ערך: אביעד הכהן.