שבת | דף כז | כלאי בגדים

הגמרא לעיל (כו עמוד ב) הביאה את דברי תנא דבי רבי ישמעאל:

"תני דבי רבי ישמעאל: הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים, מה להלן - צמר ופשתים, אף כל - צמר ופשתים".

בסוגייתנו מנסה רב פפא להסביר את כוונת הריבוי של הברייתא "אף כל צמר ופשתים":

"רב פפא אמר: אף כל - לאתויי כלאים.
כלאים, בהדיא כתיבי ביה 'לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו'!
סלקא דעתך אמינא: הני מילי - דרך לבישה, אבל בהעלאה - כל תרי מיני אסור.
ולאו קל וחומר הוא? ומה לבישה, דקא מיתהני כולי גופיה מכלאים, אמרת: צמר ופשתים - אין, מידי אחרינא - לא, העלאה לא כל שכן!
אלא, דרב פפא בדותא היא".

רב פפא הסביר שהברייתא מחדשת שאיסור "ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך" נאמר דווקא בצמר ופשתים. לדעתו יש בכך חידוש משום שהיינו יכולים לחשוב שדווקא בלבישה שבה נאמר "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו" מצומצם האיסור לצמר ופשתים, ואילו בהעלאה יש איסור כללי של כל שני מינים המעורבים זה בזה. הגמרא דחתה בחריפות את דברי רב פפא משום שאם בלבישה גמורה נאסרו רק צמר ופשתים ק"ו שבהעלאה בעלמא לא ייאסרו שאר המינים.

בכדי לנסות וליישב מעט את דברי רב פפא יש להניח בראש ובראשונה שקיים חילוק בין איסור הלבישה ובין איסור ההעלאה. חילוק זה אינו עולה יפה מדברי הגמרא, אך לפי חלק ניכר מן המפרשים הוא קיים בשיטת הרמב"ם. לדעת הרמב"ם (כלאים י, טז-יח, על פי הכסף משנה שם) ישנם שני דינים שונים באיסור כלאים:

א. איסור לבישה גם ללא הנאה.

ב. איסור הנאה על ידי העלאה.

חילוק זה נדרש בכדי להבין כיצד עלה על דעתו של רב פפא לחלק בין העלאה ובין לבישה, אך כדי להבין את מהות החילוק שאותו הציע (צמר ופשתים בלבישה, כל שני מינים בהעלאה) יש להקדים ולהזכיר את דברי ר' חיים מבריסק בעניין איסור כלאים. לדעת הגר"ח (על הש"ס) ישנם שני דינים באיסור כלאים:

א. צמר ופשתים יחדיו.

ב. בגד המוגדר כשעטנז.

כך למשל טוען הגר"ח שכאשר הבגד הוא שוע טווי ונוז הוא הופך לחפצא של איסור שעטנז, גם אם מדובר בחוט אחד שלכאורה אמור היה להיבטל ברוב. ולעומת זאת כאשר יש רק חיבור רופף אין חפצא של שעטנז אלא רק איסור צמר ופשתים יחדיו (וממילא יש אפשרות לביטול ברוב).

לאור זאת ניתן להבין היטב את דברי רב פפא. לדעתו היינו יכולים לחלק מסברה בין שני איסורים שונים:

א. מעשה איסור של לבישת צמר ופשתים יחד, ששייך דווקא בצמר ופשתים ואפילו אינם שוע טווי ונוז, ואין בו צורך בהנאה.

ב. איסור חפצא שחל על בגד "שעטנז" שהוא כל בגד שעשוי משני מינים המעורבים זה בזה בצורה מוחלטת (שוע טווי ונוז). איסור זה מגדיר את הבגד כחפצא של איסור שנאסר בכל צורה של הנאה ואפילו בהעלאה (אך לא במעשה לבישה שאין בו הנאה).