שבת | דף קמב | כלכלה פחותה
הגמרא בסוגייתנו עוסקת בדברי המשנה על אדם שנוטל סלסלה שיש בה אבן. על שאלת הגמרא מדוע לא לסלק את האבן, מבואר שהמציאות המדוברת היא כזו שבסלסלה יש נקב והאבן למעשה סותמת את אותו הנקב ובכך נעשית חלק מגוף הסל:
"אמר רב חייא בר אשי אמר רבא: הכא בכלכלה פחותה עסקינן, דאבן גופה נעשית דופן לכלכלה".
בעלי התוספות (ד"ה ונשדינהו לפירי ונשדייה לאבן כו') כתבו שהאבן אינה מחוברת (לסלסלה) מספיק על מנת שהיא תחשב כחלק ממנה ולכן התירו לטלטל אותה רק לצורך הפירות - שלא יפלו דרך הנקב, אבל למעשה האבן עצמה היא מוקצה.
בשונה מהסבר זה, לדעת הרמב"ם (הלכות שבת כה, טז), רבי יעקב בן אשר ורבי יוסף קארו (טור ושולחן ערוך אורח חיים שט, ב) האבן נעשית חלק מהסל:
"כלכלה שהיתה נקובה וסתם נקב שלה באבן מותר לטלטלה שהרי האבן נעשית כדופן".
כלומר, האבן אינה מוגדרת 'מוקצה' כלל ולכן נראה לומר שלא רק בסלסלה כגון זו המדוברת לעיל הותר לטלטל אלא אף בסלסלה שהיא ריקה.
לפי הסבר בעלי התוספות, צריך לומר שהגמרא חוזרת בה מההסבר של פירות שעשויים להתלכלך ומקבלת את ההסבר לפיו האבן נעשית כחלק מסל, שאם לא נאמר כך אז למעשה עדיין צריך לומר שיש לנער את הסלסלה ולהוציא את האבן; ואנו למדים שבמקרה שכזה מותר לטלטל אף כשהאבן נמצאת בפנים. הסבר זה מוקשה מעט נוכח לשון הגמרא 'אמר רב חייא בר אשי אמר רב' שלא משמע שהגמרא חוזרת בה מההסבר שלה.
ברם, לשיטת הרמב"ם ורבי יוסף קארו שכתבו את שני הטעמים, הן את ההיתר לטלטל סל עם אבן כשהיא נעשית מחיצה והן כשיש פירות שעשויים להתלכלך, נראה לומר שרבי חייא לא בא לחלוק אלא ללמד אפשרות נוספת בהבנת המשנה.
_____________________________________
* אף שמותר לטלטל הסלסלה עם אבן בפנים משום שהסלסלה היא בסיס לפירות המותרים, מכל מקום אם ניתן להימנע מטלטול גם בהיתר נראה שיש לעשות כן. באופן זה פסק רבי יוסף קארו בשולחן ערוך (אורח חיים הלכות שבת סימן שט סעיף ג).
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)