כל קבוע כמחצה על מחצה דמי

  • הרב מתן גלידאי

כל קבוע כמחצה על מחצה דמי

הלכה רווחת היא בדיני איסור והיתר, שיש ללכת אחר הרוב, כפי שלומדים מהפסוק "אחרי רבים להטות". אם למשל יש בעיר מסויימת עשר חנויות בשר, שתשע מהם מוכרות בשר כשר ואחת מוכרת בשר טרף - אם חתיכת בשר נמצאה ברחוב ואין ידוע מה מקורה, ניתן ללכת אחר הרוב ולהניח שמדובר בבשר כשר.

ברם, בגמרא בכתובות טו ע"א מופיעה הגבלה מפתיעה לדין זה. הגמרא לומדת מפסוקים, שאין הולכים אחר הרוב אלא אם מדובר בחפץ שפרש ממקום מוצאו ומסתפקים בשאלה מהיכן הגיע, אבל אם החפץ נמצא במקומו הקבוע, ומסתפקים בעניין זהותו של המקום, אין הולכים אחרי הרוב, אלא מתייחסים לשתי האפשרויות כאילו הן שקולות (או בלשונה של הגמרא: "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי"). כך, למשל, במקרה שהוזכר לעיל, אם הבשר לא נמצא ברחוב, אלא מישהו קנה אותו באחת החנויות ואינו יודע האם היתה זו חנות כשרה או טרפה - יש להתייחס לכך כאל ספק של 50%, וממילא לאסור את הבשר מספק.

דין זה נחשב לאחד הדינים המחודשים ביותר בעולם ההלכה. הקושי כאן בולט: ההסתברות שהחפץ מותר שווה בדיוק בשני המקרים, ולא מובן כלל מדוע לחלק ביניהם. האחרונים ניסו לקרב דין זה אל ההיגיון, והציעו שני כיווני חשיבה מרכזיים:

לפי הכיוון הראשון, דין הליכה אחר הרוב מתייחס למספר האפשרויות העומדות לפנינו, בלי קשר לסבירות הסטטיסטית של כל אחת מהן. כאשר הספק נולד בתוך החנות, השאלה המתעוררת היא: האם חנות זו כשרה או טרפה. ישנן רק שתי אפשרויות, ולכן אנו מתייחסים אל הספק כשקול, אף שאפשרות אחת סבירה יותר. לעומת זאת, כאשר חתיכת הבשר נמצאה ברחוב, הספק הוא בשאלה: מהיכן הגיעה החתיכה. לשאלה זו ישנן עשר תשובות אפשריות, ולכן אנו הולכים אחרי המסקנה העולה מרובן של האפשרויות.

לפי הכיוון השני, דין הליכה אחר הרוב דומה במהותו לדין ביטול ברוב: כשם שאיסור בטל ברוב בתערובת, כיוון שאנו מתייחסים אל התערובת כאל גוף אחד, וממילא רואים אותה כמותרת, בהתאם למרכיב המרכזי שבה, כך גם כאשר רוב חנויות הבשר בעיר כשרות, ניתן לראות את כולם כמערכת חנויות אחת, הנחשבת מערכת כשרה - בהתאם לרוב הפרטים שבה. ממילא, אם אנו מוצאים בשר ברחוב ואנו שואלים מהיכן הגיע, תשובתנו תהיה: הוא הגיע ממערכת החנויות העירונית, הנחשבת מערכת כשרה, ולכן הוא כשר.

ברם, היכולת להתעלם מן החנויות הבודדות ולהסתכל על המכלול קיימת רק כאשר אנו צופים עליו מבחוץ. מי שנמצא בתוך חנות מסויימת ומסתפק האם היא כשרה, ספקו נוגע באופן מיוחד לחנות הזו, ולא ניתן לפותרו באמצעות טשטוש קיומה של החנות והסתכלות גלובלית על מערכת החנויות. לכן דין רוב לא יוכל להועיל לו, והוא יישאר בספק שקול.