כמה ממעט

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

עירובין דף ה – כמה ממעט

במשנה הפותחת את מסכת עירובין נאמר:

"מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה – ימעט".

כלומר, כאשר הקורה שסוגרת את פתח המבוי גבוהה יותר מעשרים אמה אין היא מתירה את המבוי, ועל כן צריך למעט את גובה החלל בכניסה למבוי על ידי הורדת הקורה או הגבהת פני הקרקע. סוגייתנו (ד עמוד ב – ה עמוד א) דנה בשאלת השיעור של שטח המבוי שאותו צריך למעט על ידי הגבהה (יש להדגיש שההגבהה נעשית לכל אורך הקורה, והשאלה היא רק מה רוחבו של המיעוט, כמה הוא צריך להיכנס בתוך המבוי):

"כמה ממעט?
כמה ממעט?! כמה דצריך ליה!
אלא: רחבו בכמה?
רב יוסף אמר: טפח. אביי אמר: ארבעה.
לימא בהא קא מיפלגי, דמאן דאמר: טפח, קסבר: מותר להשתמש תחת הקורה. ומאן דאמר ארבעה קסבר: אסור להשתמש תחת הקורה.
לא, דכולי עלמא קסברי: מותר להשתמש תחת הקורה, ובהא קא מיפלגי: מר סבר: קורה משום היכר, ומר סבר: קורה משום מחיצה".

רב יוסף ואביי נחלקו האם רוחב המיעוט הוא ארבעה טפחים או טפח, והגמרא מנסה בתחילה לתלות את מחלוקתם בשאלה האם מותר להשתמש בטפח שמתחת לקורה (שרוחבה טפח). רש"י על אתר (ד"ה מאן וד"ה ומאן) מסביר את התלייה באופן הבא:

א. רב יוסף סבור שמותר להשתמש מתחת לקורה. לדעתו הצד החיצוני של הקורה הוא שמתיר את כל מה שמבפנים לו. ממילא, די בכך שימעטו את המבוי מתחת לקורה בכדי שיהיה שטח של טפח, שבו ניתן להשתמש והוא נחשב כחלק מהמבוי, שביחס אליו הקורה גבוהה פחות מעשרים אמה.

ב. אביי סבור שאסור להשתמש מתחת לקורה, משום שרק הצד הפנימי של הקורה מתיר. ממילא, לשיטתו לא די בטפח שמתחת לקורה (שאינו חלק מן המבוי) ולכן צריך שטח רחב יותר של ארבעה טפחים שנכנס לתוך החלק המותר בשימוש של המבוי.

הקושי הבולט ביותר בפירוש זה הוא הדרישה של אביי למיעוט ברוחב ארבעה טפחים. שהרי לפי ההיגיון של רש"י די היה בכך שיהיה מיעוט בן טפח אחד מן הצד הפנימי של הקורה! ואכן רש"י עצמו מסביר נקודה זו בדוחק וכותב: "ויכון דאפיקתיה מתחת הקורה צריך שיהא מקום הניכר וחשוב".

הרשב"א בחידושיו הקשה קושיה אחרת על פירוש זה: לדעת רש"י (המבוססת על גירסתנו בגמרא), אביי סבור שאסור להשתמש מתחת לקורה. אך בגמרא לקמן (ט עמוד א) אביי עצמו אומר שמותר להשתמש תחת הקורה! מתוך קושיה זו הביא הרשב"א את פירוש הראב"ד:

"והראב"ד ז"ל גרס אפכא: מאן דאמר טפח קסבר אסור להשתמש תחת הקורה ומאן דאמר ארבעה קסבר מותר להשתמש תחת הקורה, ולפי גירסא זו אתי שפיר אלא שאין גרסתו ופירושו מתיישב בעיני לפי שיטת שמועתינו".

הראב"ד הופך את הגרסה ובכך מיישב את הקושי הפנימי בדעת אביי, אך הרשב"א סבור שאין דבריו מתיישבים עם שיטת שמועתינו. אמנם נראה שדווקא לפי הראב"ד ניתן ליישב את מה שהקשינו לעיל על שיטת רש"י: דווקא לדעת אביי מותר להשתמש מתחת לקורה, ולכן שטח זה נחשב חלק משטחו של המבוי. ממילא הטפח שמתחת לקורה מצטרף אם שלשת הטפחים האחרים ליצירת "מקום חשוב". זאת בניגוד לדעת רב יוסף שסבור שהשטח שמתחת לקורה מנותק מן המבוי ועומד בפני עצמו, וממילא די בכך שנמעט את אותו השטח ואין כל תועלת בכך שנמעט שטח נוסף בתוך המבוי.

הרב אברהם סתיו